במאמר הזה מוסבר איך להגדיר מאזן עומסים של אפליקציות (ALB) חיצוני ואזורי בשביל השירותים שפועלים במכונות וירטואליות של Compute Engine.
מאזני עומסים חיצוניים אזוריים של אפליקציות (ALB) מאפשרים ליצור מאזני עומסים באזורים ספציפיים, ולכן הם משמשים לעיתים קרובות לעומסי עבודה שיש להם דרישות תאימות לתחום שיפוט. עומסי עבודה שדורשים גישה לתעבורת נתונים יוצאת במסלול הרשת הרגיל הם עוד תרחיש לדוגמה נפוץ של מאזני עומסים אזוריים חיצוניים של אפליקציות (ALB), כי מאזני העומסים האזוריים החיצוניים של אפליקציות (ALB) תומכים גם במסלול הפרימיום וגם במסלול הרגיל של שירות הרשת.
לפני שתתחילו, כדאי שתכירו את המושגים הבאים:
הרשאות
כדי לבצע את הפעולות שבמדריך, אתם צריכים להיות מסוגלים ליצור מכונות ולשנות רשת בפרויקט. אתם צריכים להיות בעלים או עורכים של הפרויקט, או שצריכים להיות לכם כל תפקידי ה-IAM הבאים של Compute Engine.
| משימה | התפקיד הנדרש |
|---|---|
| יצירת רשתות, רשתות משנה ורכיבים של מאזן עומסים | אדמין רשתות |
| הוספה והסרה של כללים לחומת האש | Security Admin |
| יצירת מכונות | אדמין של מכונה |
מידע נוסף זמין במדריכים הבאים:
אופציונלי: שימוש בכתובות BYOIP
באמצעות "העברת כתובות IP משלכם" (BYOIP), אתם יכולים לייבא כתובות ציבוריות משלכם אלGoogle Cloud כדי להשתמש בהן עם משאבי Google Cloud . לדוגמה, אם אתם מייבאים כתובות IPv4 משלכם, אתם יכולים להקצות אחת מהן לכלל ההעברה כשאתם מגדירים את מאזן העומסים. כשפועלים לפי ההוראות במסמך הזה כדי להגדיר את מאזן העומסים, צריך לספק את כתובת ה-BYOIP בתור כתובת ה-IP.
למידע נוסף על השימוש ב-BYOIP, קראו את המאמר העברת כתובות IP משלכם.
סקירה כללית של ההגדרה
כדי להגדיר מאזן עומסים חיצוני אזורי של אפליקציות (ALB), אתם יכולים לפעול לפי תהליך ההגדרה הכללי הבא. השלבים הממוספרים מתייחסים למספרים בתרשים.
כפי שמוצג בתרשים, בדוגמה הזו נוצר מאזן עומסים אזורי חיצוני של אפליקציות ברשת VPC באזור us-west1, עם שירות אחד לקצה העורפי ושתי קבוצות של מכונות לקצה העורפי.
בתרשים מוצגים הפריטים הבאים:
רשת VPC עם שתי רשתות משנה:
תת-רשת אחת משמשת לקצוות עורפיים (קבוצות של מכונות). טווח כתובות ה-IP הראשיות שלה הוא
10.1.2.0/24.תת-רשת אחת היא תת-רשת של שרת proxy בלבד באזור
us-west1. צריך ליצור רשת משנה אחת של שרתי proxy בלבד בכל אזור של רשת VPC שבו משתמשים במאזני עומסים אזוריים חיצוניים של אפליקציות (ALB). תת-הרשת של שרתי ה-proxy בלבד באזור משותפת לכל מאזני העומסים האזוריים באזור. כתובות המקור של חבילות שנשלחות ממאזני העומסים לקצוות העורפיים של השירות מוקצות מרשת המשנה של שרתי ה-proxy בלבד. בדוגמה הזו, טווח כתובות ה-IP הראשי של רשת המשנה proxy-only באזור הוא10.129.0.0/23, שהוא הגודל המומלץ לרשת משנה. מידע נוסף זמין במאמר רשתות משנה של שרתי proxy בלבד.
כלל של חומת אש שמאפשר זרימה של תעבורת נתונים ברשת מתת-רשת של שרת proxy בלבד. כלומר, צריך להוסיף כלל אחד שמאפשר תעבורת נתונים ביציאות TCP
80,443ו-8080מ-10.129.0.0/23(הטווח של תת-הרשת של שרת proxy בלבד בדוגמה הזו). כלל נוסף של חומת האש לבדיקות התקינות.שרתים עורפיים (backend instances).
קבוצות של מכונות:
- קבוצות מנוהלות או לא מנוהלות של מכונות לפריסות של מכונות וירטואליות ב-Compute Engine
- קבוצות NEG לפריסות של GKE
בכל אזור יכול להיות שילוב של סוגי קבוצות של קצה עורפי, בהתאם לדרישות של הפריסה.
בדיקת תקינות אזורית שמדווחת על המוכנות של הקצוות העורפיים.
שירות לקצה עורפי אזורי שעוקב אחרי השימוש והתקינות של הקצוות העורפיים.
מפת URL אזורית שמנתחת את כתובת ה-URL של בקשה ומעבירה בקשות לשירותי קצה עורפי ספציפיים, על סמך המארח והנתיב של כתובת ה-URL של הבקשה.
שרת proxy אזורי לטירגוט של HTTP או HTTPS, שמקבל בקשה מהמשתמש ומעביר אותה למפת כתובות ה-URL. ל-HTTPS, מגדירים משאב של אישור SSL אזורי. אם מגדירים איזון עומסים מסוג HTTPS, שרת ה-proxy לחלוקת העומס יכול להשתמש באישור ה-SSL או באישור של Certificate Manager כדי לפענח את תעבורת הנתונים ב-SSL. שרת ה-proxy לחלוקת העומס יכול להעביר תנועה למכונות באמצעות HTTP או HTTPS.
כלל העברה, שכולל את כתובת ה-IP החיצונית של מאזן העומסים, כדי להעביר כל בקשה נכנסת לשרת ה-proxy לטירגוט.
כתובת ה-IP החיצונית שמשויכת לכלל ההעברה שמורה באמצעות הפקודה
gcloud compute addresses create, כמו שמתואר בקטע שמירת כתובת ה-IP של מאזן העומסים.
הגדרת הרשת ורשתות המשנה
אתם צריכים רשת VPC עם שתי רשתות משנה: אחת לקצוות העורפיים של מאזן העומסים, והשנייה לשרתי ה-proxy של מאזן העומסים. מאזן עומסים חיצוני אזורי של אפליקציות (ALB) הוא אזורי. התנועה ברשת ה-VPC מנותבת למאזן העומסים אם המקור שלה נמצא ברשת משנה באותו אזור של מאזן העומסים.
בדוגמה הזו משתמשים ברשת ה-VPC, באזור ובתת-הרשתות הבאים:
רשת. הרשת היא רשת VPC במצב מותאם אישית בשם
lb-network.תת-רשת לקצוות עורפיים. רשת משנה בשם
backend-subnetבאזורus-west1משתמשת ב-10.1.2.0/24כטווח ה-IP הראשי שלה.רשת משנה לשרתי proxy. רשת משנה בשם
proxy-only-subnetבאזורus-west1משתמשת ב-10.129.0.0/23כטווח ה-IP הראשי שלה.
הגדרת הרשת ורשת המשנה לקצוות העורפיים
המסוף
במסוף Google Cloud , נכנסים לדף רשתות VPC.
לוחצים על Create VPC network.
בשדה Name, מזינים
lb-network.בקטע Subnets:
- מגדירים את Subnet creation mode לערך Custom.
- בקטע New subnet, מזינים את הפרטים הבאים:
- שם:
backend-subnet - אזור:
us-west1 - טווח כתובות IP:
10.1.2.0/24
- שם:
- לוחצים על סיום.
לוחצים על יצירה.
gcloud
יוצרים את רשת ה-VPC בהתאמה אישית באמצעות הפקודה
gcloud compute networks create:gcloud compute networks create lb-network --subnet-mode=custom
יוצרים רשת משנה ברשת
lb-networkבאזורus-west1באמצעות הפקודהgcloud compute networks subnets create:gcloud compute networks subnets create backend-subnet \ --network=lb-network \ --range=10.1.2.0/24 \ --region=us-west1
Terraform
כדי ליצור את רשת ה-VPC, משתמשים במשאב google_compute_network.
כדי ליצור את רשת המשנה של ה-VPC ברשת lb-network, משתמשים במשאב google_compute_subnetwork.
API
שולחים בקשת
POSTל-methodnetworks.insert, ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/global/networks { "routingConfig": { "routingMode": "REGIONAL" }, "name": "lb-network", "autoCreateSubnetworks": false }שולחים בקשת
POSTל-methodsubnetworks.insert, ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/regions/us-west1/subnetworks { "name": "backend-subnet", "network": "projects/PROJECT_ID/global/networks/lb-network", "ipCidrRange": "10.1.2.0/24", "region": "projects/PROJECT_ID/regions/us-west1", }
הגדרת רשת המשנה לשרתי proxy בלבד
תת-רשת לשרתי proxy בלבד מספקת קבוצה של כתובות IP שבהן Google משתמשת כדי להריץ שרתי proxy של Envoy בשבילכם. שרתי ה-proxy סוגרים את החיבורים מהלקוח ויוצרים חיבורים חדשים לקצוות העורפיים.
כל מאזני העומסים האזוריים שמבוססים על Envoy באותו אזור של רשת ה-VPC lb-network משתמשים ברשת המשנה הזו שמשמשת רק לשרתי proxy. בכל אזור ובכל רשת יכולה להיות רק רשת משנה אחת פעילה של שרתי proxy בלבד.
המסוף
אם אתם משתמשים במסוף Google Cloud , אתם יכולים גם להמתין וליצור את רשת המשנה לשרתי proxy בלבד מאוחר יותר בדף איזון עומסים.
כדי ליצור עכשיו את רשת המשנה של שרתי proxy בלבד:
במסוף Google Cloud , נכנסים לדף רשתות VPC.
לוחצים על השם של רשת ה-VPC:
lb-network.לוחצים על Add subnet.
בשדה Name, מזינים
proxy-only-subnet.בשדה Region, בוחרים באפשרות
us-west1.מגדירים את Purpose ל-Regional Managed Proxy.
בשדה טווח כתובות IP, מזינים
10.129.0.0/23.לוחצים על הוספה.
gcloud
יוצרים את רשת המשנה של שרתי ה-proxy בלבד באמצעות הפקודה gcloud compute networks subnets
create.
gcloud compute networks subnets create proxy-only-subnet \ --purpose=REGIONAL_MANAGED_PROXY \ --role=ACTIVE \ --region=us-west1 \ --network=lb-network \ --range=10.129.0.0/23
Terraform
כדי ליצור את תת-הרשת לשרתי proxy בלבד של VPC ברשת lb-network, משתמשים במשאב google_compute_subnetwork.
API
יוצרים את רשת המשנה לשרתי proxy בלבד באמצעות השיטה subnetworks.insert, ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/regions/us-west1/subnetworks
{
"name": "proxy-only-subnet",
"ipCidrRange": "10.129.0.0/23",
"network": "projects/PROJECT_ID/global/networks/lb-network",
"region": "projects/PROJECT_ID/regions/us-west1",
"purpose": "REGIONAL_MANAGED_PROXY",
"role": "ACTIVE"
}
הגדרת כללים לחומת האש
בדוגמה הזו משתמשים בכללים הבאים של חומת האש:
fw-allow-health-check. כלל תעבורת נתונים נכנסת (ingress) שחל על המכונות שמאזנות את העומסים, ומאפשר את כל תעבורת הנתונים של TCP מGoogle Cloudטווחי בדיקות התקינות. בדוגמה הזו, תג היעדload-balanced-backendמשמש לזיהוי המכונות הווירטואליות שעליהן חל הכלל של חומת האש.fw-allow-proxies. כלל תעבורת נתונים נכנסת (ingress) שרלוונטי למכונות שמאזן העומסים פועל עליהן, ומאפשר תעבורת נתונים ב-TCP ביציאות80,443ו-8080משרתי ה-proxy המנוהלים של מאזן העומסים של אפליקציות (ALB) החיצוני האזורי. בדוגמה הזו, תג היעדload-balanced-backendמשמש לזיהוי המכונות הווירטואליות שכלל חומת האש חל עליהן.
בלי הכללים האלה לחומת האש, הכלל default deny ingress חוסם את תעבורת הנתונים הנכנסת לשרתים העורפיים.
תגי היעד מגדירים את השרתים העורפיים. אם לא תציינו תגי יעד, כללי חומת האש יחולו על כל השרתים העורפיים (backend instances) ברשת ה-VPC. כשיוצרים את המכונות הווירטואליות לקצה העורפי, חשוב לכלול את תגי היעד שצוינו, כמו שמוצג בקטע יצירת קבוצה מנוהלת של מכונות.
המסוף
במסוף Google Cloud , עוברים לדף מדיניות חומת אש.
לוחצים על Create firewall rule כדי ליצור את הכלל שמאפשר בדיקות תקינות שלGoogle Cloud :
- שם:
fw-allow-health-check - רשת:
lb-network - כיוון התנועה: Ingress
- פעולה במקרה של התאמה: אישור
- יעדים: תגי יעד שצוינו
- תגי יעד:
load-balanced-backend - מסנן מקור: טווחי IPv4
- טווחי IPv4 של המקור:
35.191.0.0/16 - פרוטוקולים ויציאות:
- בוחרים באפשרות Specified protocols and ports.
- מסמנים את התיבה TCP ומזינים את מספר היציאה
80.
מומלץ להגביל את הכלל הזה רק לפרוטוקולים וליציאות שתואמים לאלה שמשמשים לבדיקת התקינות. אם משתמשים ב-tcp:80לפרוטוקול וליציאה, Google Cloud יכול להשתמש ב-HTTP ביציאה80כדי ליצור קשר עם המכונות הווירטואליות, אבל לא יכול להשתמש ב-HTTPS ביציאה443כדי ליצור איתן קשר.
- שם:
לוחצים על יצירה.
לוחצים על Create firewall rule כדי ליצור את הכלל שמאפשר לשרתי ה-proxy של מאזן העומסים להתחבר לקצוות העורפיים:
- שם:
fw-allow-proxies - רשת:
lb-network - כיוון התנועה: Ingress
- פעולה במקרה של התאמה: אישור
- יעדים: תגי יעד שצוינו
- תגי יעד:
load-balanced-backend - מסנן מקור: טווחי IPv4
- טווחי IPv4 של המקור:
10.129.0.0/23 - פרוטוקולים ויציאות:
- בוחרים באפשרות Specified protocols and ports.
- מסמנים את התיבה TCP ומזינים את הערך
80, 443, 8080כמספרי היציאות.
- שם:
לוחצים על יצירה.
gcloud
יוצרים את הכלל
fw-allow-health-checkכדי לאפשר בדיקות תקינות של Google Cloud. בדוגמה הזו, כל תעבורת הנתונים ב-TCP מותרת מבדיקות תקינות, אבל אפשר להגדיר קבוצה מצומצמת יותר של יציאות בהתאם לצרכים שלכם.gcloud compute firewall-rules create fw-allow-health-check \ --network=lb-network \ --action=allow \ --direction=ingress \ --source-ranges=35.191.0.0/16\ --target-tags=load-balanced-backend \ --rules=tcpיוצרים את הכלל
fw-allow-proxiesכדי לאפשר לשרתי ה-proxy של מאזן העומסים החיצוני האזורי של האפליקציות להתחבר לקצוות העורפיים. מגדירים אתsource-rangesלטווחים שהוקצו לתת-הרשת של שרת ה-proxy בלבד, לדוגמה10.129.0.0/23.gcloud compute firewall-rules create fw-allow-proxies \ --network=lb-network \ --action=allow \ --direction=ingress \ --source-ranges=source-range \ --target-tags=load-balanced-backend \ --rules=tcp:80,tcp:443,tcp:8080
Terraform
כדי ליצור את הכללים של חומת האש, משתמשים במשאב google_compute_firewall.
API
כדי ליצור את כלל חומת האש fw-allow-health-check, שולחים בקשת POST ל-method firewalls.insert ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/global/firewalls
{
"name": "fw-allow-health-check",
"network": "projects/PROJECT-ID/global/networks/lb-network",
"sourceRanges": [HEALTH_CHECK_RANGES],
"targetTags": [
"load-balanced-backend"
],
"allowed": [
{
"IPProtocol": "tcp"
}
],
"direction": "INGRESS"
}
מחליפים את מה שכתוב בשדות הבאים:
PROJECT_ID: מזהה הפרויקט
HEALTH_CHECK_RANGES: רשימה מופרדת בפסיקים של Google Cloud טווחי בדיקות תקינות, בפורמט של מחרוזות במירכאות (לדוגמה, "192.0.2.0/24", "198.51.100.0/24")
יוצרים את כלל חומת האש fw-allow-proxies כדי לאפשר תעבורת נתונים מסוג TCP בתוך רשת המשנה של שרת ה-proxy לשיטה firewalls.insert, ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/global/firewalls
{
"name": "fw-allow-proxies",
"network": "projects/PROJECT_ID/global/networks/lb-network",
"sourceRanges": [
"10.129.0.0/23"
],
"targetTags": [
"load-balanced-backend"
],
"allowed": [
{
"IPProtocol": "tcp",
"ports": [
"80"
]
},
{
"IPProtocol": "tcp",
"ports": [
"443"
]
},
{
"IPProtocol": "tcp",
"ports": [
"8080"
]
}
],
"direction": "INGRESS"
}
הגדרת מאזן עומסים חיצוני אזורי של אפליקציות (ALB) עם שירות מבוסס-VM
בקטע הזה מוסבר איך להגדיר שירותים שפועלים במכונות וירטואליות של Compute Engine. המכונות הווירטואליות של הלקוח מתחברות לכתובת ה-IP וליציאה שהגדרתם בכלל ההעברה. כשאפליקציות הלקוח שולחות תעבורת נתונים לכתובת ה-IP וליציאה הזו, הבקשות שלהן מועברות למכונות הווירטואליות (VM) בקצה העורפי, בהתאם למפת URL של מאזן העומסים של אפליקציות (ALB) החיצוני האזורי שלכם.
בדוגמה שבדף הזה, יוצרים באופן מפורש כתובת IP חיצונית שמורה לכלל ההעברה של מאזן העומסים האזורי החיצוני של האפליקציות, במקום לאפשר הקצאה של כתובת IP חיצונית זמנית. כשיטה מומלצת, אנחנו ממליצים לשמור כתובות IP לכללי העברה.
יצירת קצה עורפי של קבוצת מופעי מכונה מנוהלים
בקטע הזה נסביר איך ליצור תבנית וקבוצת מופעי מכונה מנוהלים. קבוצת מופעי מכונה מנוהלים מספקת מופעי מכונה שמריצים את שרתי הבק-אנד של מאזן עומסים חיצוני אזורי לדוגמה של אפליקציות (ALB). תעבורת נתונים מהלקוחות עוברת איזון עומסים לשרתי בק-אנד האלה. למטרות הדגמה, קצוות עורפיים מציגים את שמות המארחים שלהם.
המסוף
יוצרים תבנית של הגדרות מכונה. במסוף Google Cloud , נכנסים לדף תבניות של הגדרות מכונה.
- לוחצים על יצירת תבנית של הגדרות מכונה.
- בשדה Name, מזינים
l7-xlb-backend-template. - מוודאים שהערך של דיסק אתחול מוגדר ל-Debian image, כמו Debian GNU/Linux 12 (bookworm). בהוראות האלה נעשה שימוש בפקודות שזמינות רק ב-Debian, כמו
apt-get. - לוחצים על אפשרויות מתקדמות.
- לוחצים על Networking ומגדירים את השדות הבאים:
- בשדה Network tags, מזינים את הערך
load-balanced-backend. - בקטע Network interfaces, בוחרים את האפשרויות הבאות:
- רשת:
lb-network - רשת משנה:
backend-subnet
- רשת:
- בשדה Network tags, מזינים את הערך
לוחצים על ניהול. מזינים את הסקריפט הבא בשדה Startup script.
#! /bin/bash apt-get update apt-get install apache2 -y a2ensite default-ssl a2enmod ssl vm_hostname="$(curl -H "Metadata-Flavor:Google" \ http://metadata.google.internal/computeMetadata/v1/instance/name)" echo "Page served from: $vm_hostname" | \ tee /var/www/html/index.html systemctl restart apache2
לוחצים על יצירה.
יוצרים קבוצת מופעי מכונה מנוהלים. נכנסים לדף Instance groups במסוף Google Cloud .
- לוחצים על Create instance group.
- בוחרים באפשרות New קבוצת מופעי מכונה מנוהלים (בלי שמירת מצב). מידע נוסף מופיע במאמר קבוצות MIG עם שמירת מצב או בלי שמירת מצב.
- בשדה Name, מזינים
l7-xlb-backend-example. - בשדה Location, בוחרים באפשרות Single zone.
- בשדה Region, בוחרים באפשרות
us-west1. - בשדה Zone, בוחרים באפשרות
us-west1-a. - בשדה תבנית של הגדרות מכונה, בוחרים באפשרות
l7-xlb-backend-template. בקטע Autoscaling mode, בוחרים באפשרות On: add and remove instances to the group.
מגדירים את הערך
2בשדה Minimum number of instances, ואת הערך2או יותר בשדה Maximum number of instances.לוחצים על יצירה.
gcloud
ההוראות של gcloud במדריך הזה מבוססות על ההנחה שאתם משתמשים ב-Cloud Shell או בסביבה אחרת שמותקן בה bash.
יוצרים תבנית של הגדרות מכונה עם שרת HTTP באמצעות הפקודה
gcloud compute instance-templates create.gcloud compute instance-templates create l7-xlb-backend-template \ --region=us-west1 \ --network=lb-network \ --subnet=backend-subnet \ --tags=load-balanced-backend \ --image-family=debian-12 \ --image-project=debian-cloud \ --metadata=startup-script='#! /bin/bash apt-get update apt-get install apache2 -y a2ensite default-ssl a2enmod ssl vm_hostname="$(curl -H "Metadata-Flavor:Google" \ http://metadata.google.internal/computeMetadata/v1/instance/name)" echo "Page served from: $vm_hostname" | \ tee /var/www/html/index.html systemctl restart apache2'
יוצרים קבוצת מופעי מכונה מנוהלים באזור באמצעות הפקודה
gcloud compute instance-groups managed create.gcloud compute instance-groups managed create l7-xlb-backend-example \ --zone=us-west1-a \ --size=2 \ --template=l7-xlb-backend-template
Terraform
כדי ליצור את התבנית של הגדרות המכונה, משתמשים במשאב google_compute_instance_template.
כדי ליצור את קבוצת מופעי מכונה מנוהלים, משתמשים במשאב google_compute_instance_group_manager.
API
יוצרים את תבנית של הגדרות מכונה באמצעות השיטה
instanceTemplates.insert, ומחליפים אתPROJECT_IDבמזהה הפרויקט.POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/global/instanceTemplates { "name":"l7-xlb-backend-template", "properties": { "machineType":"e2-standard-2", "tags": { "items":[ "load-balanced-backend" ] }, "metadata": { "kind":"compute#metadata", "items":[ { "key":"startup-script", "value":"#! /bin/bash\napt-get update\napt-get install apache2 -y\na2ensite default-ssl\na2enmod ssl\nvm_hostname=\"$(curl -H \"Metadata-Flavor:Google\" \\\nhttp://metadata.google.internal/computeMetadata/v1/instance/name)\"\necho \"Page served from: $vm_hostname\" | \\\ntee /var/www/html/index.html\nsystemctl restart apache2" } ] }, "networkInterfaces":[ { "network":"projects/PROJECT_ID/global/networks/lb-network", "subnetwork":"regions/us-west1/subnetworks/backend-subnet", "accessConfigs":[ { "type":"ONE_TO_ONE_NAT" } ] } ], "disks": [ { "index":0, "boot":true, "initializeParams": { "sourceImage":"projects/debian-cloud/global/images/family/debian-12" }, "autoDelete":true } ] } }יוצרים קבוצת מופעי מכונה מנוהלים בכל אזור באמצעות השיטה
instanceGroupManagers.insert, ומחליפים אתPROJECT_IDבמזהה הפרויקט.POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/zones/{zone}/instanceGroupManagers { "name": "l7-xlb-backend-example", "zone": "projects/PROJECT_ID/zones/us-west1-a", "instanceTemplate": "projects/PROJECT_ID/global/instanceTemplates/l7-xlb-backend-template", "baseInstanceName": "l7-xlb-backend-example", "targetSize": 2 }
הוספת יציאה עם שם לקבוצת המכונות
בקבוצת המכונות, מגדירים שירות HTTP וממפים שם יציאה ליציאה הרלוונטית. שירות הקצה העורפי של מאזן העומסים מעביר את התנועה ליציאה בעלת השם.
המסוף
נכנסים לדף Instance groups במסוף Google Cloud .
לוחצים על השם של קבוצת המכונות (בדוגמה הזו,
l7-xlb-backend-example).בדף Overview של קבוצת המכונות, לוחצים על Edit .
לוחצים על ציון מיפוי של שם היציאה.
לוחצים על Add item.
בשם היציאה, מזינים
http. בשדה של מספר היציאה, מזינים80.לוחצים על Save.
gcloud
משתמשים בפקודה gcloud compute instance-groups
set-named-ports.
gcloud compute instance-groups set-named-ports l7-xlb-backend-example \
--named-ports http:80 \
--zone us-west1-a
Terraform
המאפיין named_port נכלל בדוגמה של קבוצת מופעי מכונה מנוהלים.
שמירת כתובת ה-IP של מאזן העומסים
שומרים כתובת IP סטטית למאזן העומסים.
המסוף
נכנסים לדף Reserve a static address במסוף Google Cloud .
בוחרים שם לכתובת החדשה.
בקטע Network Service Tier, בוחרים באפשרות Standard.
בשביל IP version, בוחרים IPv4. כתובות IPv6 יכולות להיות רק גלובליות, ואפשר להשתמש בהן רק עם מאזני עומסים גלובליים.
בשדה Type, בוחרים באפשרות Regional.
בשדה Region, בוחרים באפשרות us-west1.
משאירים את האפשרות Attached to מוגדרת כ-None. אחרי שיוצרים את מאזן העומסים, כתובת ה-IP הזו תצורף לכלל ההעברה של מאזן העומסים.
לוחצים על Reserve כדי לשמור את כתובת ה-IP.
gcloud
כדי לשמור כתובת IP חיצונית סטטית באמצעות
gcloud compute, משתמשים בפקודהcompute addresses create.gcloud compute addresses create ADDRESS_NAME \ --region=us-west1 \ --network-tier=STANDARD
מחליפים את מה שכתוב בשדות הבאים:
-
ADDRESS_NAME: השם שרוצים לתת לכתובת הזו. -
REGION: האזור שבו רוצים לשמור את הכתובת. האזור הזה צריך להיות זהה לאזור של מאזן העומסים. כל כתובות ה-IP האזוריות הןIPv4.
-
משתמשים בפקודה
compute addresses describeכדי לראות את התוצאה:gcloud compute addresses describe ADDRESS_NAME
Terraform
כדי לשמור את כתובת ה-IP, משתמשים במשאב google_compute_address.
כדי ללמוד איך להחיל הגדרות ב-Terraform או להסיר אותן, ראו פקודות בסיסיות ב-Terraform.
API
כדי ליצור כתובת IPv4 אזורית, מפעילים את ה-method האזורי addresses.insert:
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/regions/REGION/addresses
גוף הבקשה צריך להכיל את הפרטים הבאים:
{
"name": "ADDRESS_NAME"
"networkTier": "STANDARD"
"region": "us-west1"
}מחליפים את מה שכתוב בשדות הבאים:
-
ADDRESS_NAME: השם של הכתובת -
REGION: שם האזור של הבקשה הזו -
PROJECT_ID: מזהה הפרויקט של הבקשה הזו
הגדרת מאזן העומסים
בדוגמה הזו מוסבר איך ליצור את המשאבים הבאים של מאזן עומסים חיצוני אזורי של אפליקציות (ALB):
- בדיקת תקינות של HTTP
- שירות לקצה העורפי עם קבוצת מופעי מכונה מנוהלים בתור הקצה העורפי
- מפת URL
- אם מוגדר אזור לשרת ה-proxy של HTTP(S) ביעד, חשוב להפנות למפת URL אזורית. מפת כתובות URL אזורית מנתבת בקשות לשירות אזורי לקצה העורפי, על סמך כללים שאתם מגדירים למארח ולנתיב של כתובת URL נכנסת. אפשר להפנות למפת URL אזורית באמצעות כלל של שרת proxy אזורי לטירגוט באותו אזור בלבד.
- אישור SSL (ל-HTTPS)
- שרת proxy לחלוקת העומס
- כלל העברה
זמינות ה-proxy
לפעמים באזורים של Google Cloud אין מספיק קיבולת של שרתי proxy למאזן עומסים חדש. במקרה כזה, כשיוצרים את מאזן העומסים, במסוף Google Cloud מוצגת הודעת אזהרה לגבי הזמינות של שרת ה-proxy. כדי לפתור את הבעיה, אתם יכולים לבצע אחת מהפעולות הבאות:
- בוחרים אזור אחר למאזן העומסים. זו יכולה להיות אפשרות מעשית אם יש לכם שרתי בק-אנד באזור אחר.
- בוחרים רשת VPC שכבר הוקצתה לה רשת משנה מסוג proxy-only.
צריך להמתין עד שהבעיה תיפתר.
המסוף
בחירת סוג מאזן העומסים
במסוף Google Cloud , עוברים לדף איזון עומסים.
- לוחצים על Create load balancer.
- בשדה Type of load balancer, בוחרים באפשרות Application Load Balancer (HTTP/HTTPS) ולוחצים על Next.
- בקטע Public facing or internal, בוחרים באפשרות Public facing (external) ולוחצים על Next.
- בקטע Global or single region deployment, בוחרים באפשרות Best for regional workloads ולוחצים על Next.
- לוחצים על Configure (הגדרה).
הגדרה בסיסית
- בשם של מאזן העומסים, מזינים
regional-l7-xlb. - בשדה Region, בוחרים באפשרות
us-west1. - בשדה Network, בוחרים באפשרות
lb-network.
הקצאת תת-רשת של שרת proxy בלבד
למאזן עומסים חיצוני אזורי של אפליקציות (ALB), צריך להקצות רשת משנה לשרת proxy בלבד:
- לוחצים על Reserve subnet.
- בשדה Name, מזינים
proxy-only-subnet. - בשדה טווח כתובות IP, מזינים
10.129.0.0/23. - לוחצים על הוספה.
הגדרת הקצה הקדמי
ב-HTTP:
- לוחצים על Frontend configuration.
- מגדירים את Name לערך
l7-xlb-forwarding-rule. - מגדירים את Protocol לערך
HTTP. - מגדירים את Network service tier ל-Standard.
- מגדירים את Port לערך
80. - בוחרים את כתובת ה-IP שיצרתם בקטע שמירת כתובת ה-IP של מאזן העומסים.
- לוחצים על סיום.
ב-HTTPS:
- לוחצים על Frontend configuration.
- בשדה Name, מזינים
l7-xlb-forwarding-rule. - בשדה Protocol, בוחרים באפשרות
HTTPS (includes HTTP/2). - מגדירים את Network service tier ל-Standard.
- מוודאים שהערך של Port הוא
443. - בוחרים את כתובת ה-IP שיצרתם בקטע שמירת כתובת ה-IP של מאזן העומסים.
כדי להקצות אישור SSL לשרת ה-proxy ל-HTTPS של מאזן העומסים, אתם יכולים להשתמש באישור SSL של Compute Engine או באישור של Certificate Manager.
כדי לצרף אישור של Certificate Manager לשרת ה-proxy ל-HTTPS של מאזן העומסים, בקטע Choose certificate repository בוחרים באפשרות Certificates.
אם כבר יש לכם אישור קיים ב-Certificate Manager, אתם יכולים לבחור אותו באופן הבא:
- לוחצים על הוספת אישור.
- לוחצים על Select an existing certificate ובוחרים את האישור מרשימת האישורים.
- לוחצים על בחירה.
אחרי שבוחרים את האישור החדש ב-Certificate Manager, הוא מופיע ברשימת האישורים.
כדי ליצור אישור חדש ב-Certificate Manager:
- לוחצים על הוספת אישור.
- לוחצים על יצירת אישור חדש.
כדי ליצור אישור חדש, פועלים לפי השלבים החל משלב 3, כפי שמתואר באחת משיטות ההגדרה הבאות במסמכי התיעוד של Certificate Manager:
אחרי שיוצרים את האישור החדש ב-Certificate Manager, הוא מופיע ברשימת האישורים.
כדי לצרף אישור SSL של Compute Engine לשרת ה-proxy ל-HTTPS של מאזן העומסים, בקטע Choose certificate repository בוחרים באפשרות Classic Certificates.
- ברשימה Certificate:
- אם כבר יש לכם משאב של אישור SSL בניהול עצמי ב-Compute Engine, בחרו את אישור ה-SSL הראשי.
- לוחצים על יצירת אישור חדש.
- בשדה Name, מזינים
l7-xlb-cert. - בשדות המתאימים, מעלים את הקבצים בפורמט PEM:
- אישור
- מפתח פרטי
- לוחצים על יצירה.
- בשדה Name, מזינים
- אופציונלי: כדי להוסיף אישורים בנוסף לאישור ה-SSL הראשי:
- לוחצים על הוספת אישור.
- אם כבר יש לכם אישור, בחרו אותו מהרשימה Certificates.
- אופציונלי: לוחצים על יצירת אישור חדש ופועלים לפי ההוראות שמפורטות בשלב הקודם.
- ברשימה Certificate:
בוחרים מדיניות SSL מהרשימה SSL policy. אם רוצים ליצור מדיניות SSL, מבצעים את הפעולות הבאות:
- ברשימה SSL policy, בוחרים באפשרות Create a policy.
- מזינים שם למדיניות ה-SSL.
- בוחרים גרסת TLS מינימלית. ערך ברירת המחדל הוא TLS 1.0.
- בוחרים באחד מהפרופילים המוגדרים מראש שמנוהלים על ידי Google, או בוחרים בפרופיל בהתאמה אישית שמאפשר לבחור תכונות SSL בנפרד. מוצגות התכונות המופעלות והתכונות המושבתות.
- לוחצים על Save.
אם לא יצרתם מדיניות SSL, תוחל מדיניות SSL Google Cloud כברירת מחדל.
לוחצים על סיום.
הגדרת השירות לקצה העורפי
- לוחצים על Backend configuration.
- בתפריט Create or select backend services, בוחרים באפשרות Create a backend service.
- נותנים לשירות לקצה העורפי את השם
l7-xlb-backend-service. - בשדה Protocol, בוחרים באפשרות HTTP.
- בשדה Named Port, מזינים
http. - מגדירים את Backend type בתור Instance group.
- ברשימה Health check, לוחצים על Create a health check ומזינים את הפרטים הבאים:
- בשדה Name, מזינים
l7-xlb-basic-check. - ברשימה Protocol, בוחרים באפשרות HTTP.
- בשדה יציאה, מזינים
80.
- בשדה Name, מזינים
- לוחצים על יצירה.
- בקטע New backend:
- מגדירים את Instance group ל-
l7-xlb-backend-example. - מגדירים את מספרי היציאות לערך
80. - מגדירים את Balancing mode ל-Utilization.
- לוחצים על סיום.
- מגדירים את Instance group ל-
- לוחצים על יצירה.
הגדרת כללי הניתוב
- לוחצים על כללי ניתוב.
- בשביל Mode, בוחרים Simple host and path rule.
- מוודאים ש-
l7-xlb-backend-serviceהוא שירות הקצה העורפי היחיד לכל מארח ולכל נתיב שלא תואמים.
בדיקת ההגדרות האישיות
- לוחצים על Review and finalize.
- בודקים את הגדרות התצורה של מאזן העומסים.
- אופציונלי: לוחצים על Equivalent code כדי לראות את בקשת ה-API בארכיטקטורת REST שבאמצעותה ייווצר מאזן העומסים.
- לוחצים על יצירה.
gcloud
מגדירים את בדיקת התקינות של HTTP באמצעות הפקודה
gcloud compute health-checks create http.gcloud compute health-checks create http l7-xlb-basic-check \ --region=us-west1 \ --request-path='/' \ --use-serving-port
מגדירים את שירות הקצה העורפי באמצעות הפקודה
gcloud compute backend-services create.gcloud compute backend-services create l7-xlb-backend-service \ --load-balancing-scheme=EXTERNAL_MANAGED \ --protocol=HTTP \ --port-name=http \ --health-checks=l7-xlb-basic-check \ --health-checks-region=us-west1 \ --region=us-west1
מוסיפים קצוות עורפיים לשירות לקצה העורפי באמצעות הפקודה
gcloud compute backend-services add-backend.gcloud compute backend-services add-backend l7-xlb-backend-service \ --balancing-mode=UTILIZATION \ --instance-group=l7-xlb-backend-example \ --instance-group-zone=us-west1-a \ --region=us-west1
יוצרים את מפת URL באמצעות הפקודה
gcloud compute url-maps create.gcloud compute url-maps create regional-l7-xlb-map \ --default-service=l7-xlb-backend-service \ --region=us-west1
יוצרים את שרת ה-proxy לטירגוט.
ל-HTTP:
למאזן עומסים ב-HTTP, יוצרים את שרת proxy לחלוקת העומס באמצעות הפקודה
gcloud compute target-http-proxies create.gcloud compute target-http-proxies create l7-xlb-proxy \ --url-map=regional-l7-xlb-map \ --url-map-region=us-west1 \ --region=us-west1
ל-HTTPS:
אפשר ליצור אישורים ב-Compute Engine או ב-Certificate Manager. אפשר ליצור אישורים באמצעות Certificate Manager באחת מהשיטות הבאות:
- אישורים אזוריים בניהול עצמי. במאמר פריסת אישור אזורי בניהול עצמי מוסבר איך יוצרים אישורים אזוריים בניהול עצמי ומשתמשים בהם. אין תמיכה במפות אישורים.
אישורים אזוריים שמנוהלים על ידי Google. אין תמיכה במפות אישורים.
מנהל האישורים תומך בסוגים הבאים של אישורים אזוריים בניהול Google:
- אישורים אזוריים שמנוהלים על ידי Google עם הרשאת DNS לכל פרויקט. מידע נוסף זמין במאמר פריסת אישור אזורי בניהול Google עם הרשאת DNS.
- אישורים אזוריים (פרטיים) שמנוהלים על ידי Google באמצעות Certificate Authority Service. מידע נוסף זמין במאמר פריסת אישור אזורי בניהול Google באמצעות Certificate Authority Service.
אחרי שיוצרים אישורים, מצרפים אותם ישירות לשרת ה-proxy לחלוקת העומס.
מקצים את נתיבי הקבצים לשמות של משתנים.
export LB_CERT=path to PEM-formatted file
export LB_PRIVATE_KEY=path to PEM-formatted file
יוצרים אישור SSL אזורי באמצעות הפקודה
gcloud compute ssl-certificates create.gcloud compute ssl-certificates create l7-xlb-cert \ --certificate=$LB_CERT \ --private-key=$LB_PRIVATE_KEY \ --region=us-west1
משתמשים באישור ה-SSL האזורי כדי ליצור שרת proxy לחלוקת העומס באמצעות הפקודה
gcloud compute target-https-proxies create.gcloud compute target-https-proxies create l7-xlb-proxy \ --url-map=regional-l7-xlb-map \ --region=us-west1 \ --ssl-certificates=l7-xlb-cert
יוצרים את כלל ההעברה.
ל-HTTP:
משתמשים בפקודה
gcloud compute forwarding-rules createעם הדגלים המתאימים.gcloud compute forwarding-rules create l7-xlb-forwarding-rule \ --load-balancing-scheme=EXTERNAL_MANAGED \ --network-tier=STANDARD \ --network=lb-network \ --address=ADDRESS_NAME \ --ports=80 \ --region=us-west1 \ --target-http-proxy=l7-xlb-proxy \ --target-http-proxy-region=us-west1
ל-HTTPS:
יוצרים את כלל ההעברה באמצעות הפקודה
gcloud compute forwarding-rules createעם הדגלים המתאימים.gcloud compute forwarding-rules create l7-xlb-forwarding-rule \ --load-balancing-scheme=EXTERNAL_MANAGED \ --network-tier=STANDARD \ --network=lb-network \ --address=ADDRESS_NAME \ --ports=443 \ --region=us-west1 \ --target-https-proxy=l7-xlb-proxy \ --target-https-proxy-region=us-west1
Terraform
כדי ליצור את בדיקת התקינות, משתמשים במשאב google_compute_region_health_check.
כדי ליצור את השירות לקצה העורפי, משתמשים במשאב google_compute_region_backend_service.
כדי ליצור את מפת URL, משתמשים במשאב google_compute_region_url_map.
כדי ליצור את שרת ה-proxy ל-HTTP, משתמשים במשאב google_compute_region_target_http_proxy.
כדי ליצור את כלל ההעברה, משתמשים במשאב google_compute_forwarding_rule.
כדי ללמוד איך להחיל הגדרות ב-Terraform או להסיר אותן, ראו פקודות בסיסיות ב-Terraform.
API
כדי ליצור את בדיקת התקינות, שולחים בקשת POST ל-method regionHealthChecks.insert ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/<var>PROJECT_ID</var>/regions/{region}/healthChecks
{
"name": "l7-xlb-basic-check",
"type": "HTTP",
"httpHealthCheck": {
"portSpecification": "USE_SERVING_PORT"
}
}
כדי ליצור את שירות הקצה העורפי האזורי, שולחים בקשת POST ל-method regionBackendServices.insert ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/<var>PROJECT_ID</var>/regions/us-west1/backendServices
{
"name": "l7-xlb-backend-service",
"backends": [
{
"group": "projects/<var>PROJECT_ID</var>/zones/us-west1-a/instanceGroups/l7-xlb-backend-example",
"balancingMode": "UTILIZATION"
}
],
"healthChecks": [
"projects/<var>PROJECT_ID</var>/regions/us-west1/healthChecks/l7-xlb-basic-check"
],
"loadBalancingScheme": "EXTERNAL_MANAGED"
}
כדי ליצור את מפת URL, שולחים בקשת POST ל-method regionUrlMaps.insert ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/<var>PROJECT_ID</var>/regions/us-west1/urlMaps
{
"name": "regional-l7-xlb-map",
"defaultService": "projects/<var>PROJECT_ID</var>/regions/us-west1/backendServices/l7-xlb-backend-service"
}
כדי ליצור את שרת ה-proxy ל-HTTP, שולחים בקשת POST ל-method regionTargetHttpProxies.insert, ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/regions/us-west1/targetHttpProxy
{
"name": "l7-xlb-proxy",
"urlMap": "projects/PROJECT_ID/global/urlMaps/regional-l7-xlb-map",
"region": "us-west1"
}
כדי ליצור את כלל ההעברה, שולחים בקשת POST ל-method forwardingRules.insert ומחליפים את PROJECT_ID במזהה הפרויקט.
POST https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/PROJECT_ID/regions/us-west1/forwardingRules
{
"name": "l7-xlb-forwarding-rule",
"IPAddress": "10.1.2.99",
"IPProtocol": "TCP",
"portRange": "80-80",
"target": "projects/PROJECT_ID/regions/us-west1/targetHttpProxies/l7-xlb-proxy",
"loadBalancingScheme": "EXTERNAL_MANAGED",
"network": "projects/PROJECT_ID/global/networks/lb-network",
"networkTier": "STANDARD",
}
חיבור הדומיין למאזן העומסים
אחרי שיוצרים את מאזן העומסים, שימו לב לכתובת ה-IP שמשויכת אליו, לדוגמה 30.90.80.100. כדי להפנות את הדומיין למאזן העומסים, צריך ליצור רשומת A באמצעות שירות הרישום של הדומיין. אם הוספתם כמה דומיינים לאישור ה-SSL, צריך להוסיף רשומת A לכל אחד מהם, כשכולם מפנים לכתובת ה-IP של מאזן העומסים. לדוגמה, כדי ליצור רשומות A בשביל www.example.com ובשביל example.com, משתמשים בפקודה הבאה:
NAME TYPE DATA www A 30.90.80.100 @ A 30.90.80.100
אם אתם משתמשים ב-Cloud DNS כספק ה-DNS, קראו את המאמר הוספה, שינוי ומחיקה של רשומות.
בדיקת מאזן העומסים
עכשיו, כששירות איזון העומסים פועל, אפשר לשלוח תנועה לכלל ההעברה ולראות איך התנועה מתפזרת בין המכונות השונות.
המסוף
במסוף Google Cloud , עוברים לדף איזון עומסים.
- בוחרים את מאזן העומסים שיצרתם.
- בקטע Backend, מוודאים שהמכונות הווירטואליות תקינות. העמודה Healthy אמורה להיות מאוכלסת, מה שמציין ששתי המכונות הווירטואליות תקינות (
2/2). אם זה לא המצב, נסו קודם לטעון מחדש את הדף. יכול להיות שיעברו כמה רגעים עד שבמסוף Google Cloud יצוין שהמכונות הווירטואליות תקינות. אם אחרי כמה דקות נראה שה-backends לא תקינים, בדקו את הגדרות חומת האש ואת תג הרשת שהוקצה למכונות הווירטואליות של ה-backend. - אחרי שמופיע ב Google Cloud שהשרתים העורפיים תקינים, אפשר לבדוק את מאזן העומסים באמצעות דפדפן אינטרנט. לשם כך, נכנסים לכתובת
https://IP_ADDRESS(אוhttp://IP_ADDRESS). מחליפים אתIP_ADDRESSבכתובת ה-IP של מאזן העומסים. - אם השתמשתם באישור בחתימה עצמית כדי לבדוק את HTTPS, הדפדפן יציג אזהרה. צריך להורות לדפדפן באופן מפורש לקבל אישור בחתימה עצמית.
- הדפדפן אמור להציג דף עם תוכן שמראה את שם המכונה ששירתה את הדף, יחד עם האזור שלה (לדוגמה,
Page served from: lb-backend-example-xxxx). אם הדפדפן לא מציג את הדף הזה, צריך לבדוק את הגדרות התצורה במדריך הזה.
gcloud
שימו לב לכתובת ה-IPv4 שנשמרה:
gcloud beta compute addresses describe ADDRESS_NAME \
--format="get(address)" \
--region="us-west1"
כדי לבדוק את מאזן העומסים באמצעות דפדפן אינטרנט, נכנסים לכתובת https://IP_ADDRESS (או http://IP_ADDRESS). מחליפים את IP_ADDRESS בכתובת ה-IP של מאזן העומסים.
אם השתמשתם באישור בחתימה עצמית כדי לבדוק את HTTPS, תוצג אזהרה בדפדפן. אתם צריכים להורות לדפדפן באופן מפורש לקבל אישור חתימה עצמית.
הדפדפן אמור להציג דף עם מידע מינימלי על המכונה העורפית. אם הדפדפן לא מעבד את הדף הזה, צריך לבדוק את הגדרות התצורה במדריך הזה.
אפשרויות הגדרה נוספות
בקטע הזה נרחיב על דוגמת ההגדרה כדי לספק אפשרויות הגדרה חלופיות ונוספות. כל המשימות הן אופציונליות. אפשר לבצע אותן בכל סדר שרוצים.
הפעלת זיקה לסשן (session affinity)
ההליכים הבאים מראים איך לעדכן שירות לקצה העורפי של מאזן העומסים האזורי החיצוני של אפליקציות (ALB) שבדוגמה, כדי ששירות הקצה העורפי ישתמש בזיקה לקובץ Cookie שנוצר, בזיקה לשדה כותרת או בזיקה לקובץ Cookie מסוג HTTP.
כשהאפשרות "זיקה לקובץ Cookie שנוצר" מופעלת, מאזן העומסים מנפיק קובץ Cookie בבקשה הראשונה. בכל בקשה נוספת עם אותו קובץ Cookie, מאזן העומסים מפנה את הבקשה לאותה VM או נקודת קצה בקצה העורפי. במאזני עומסים חיצוניים אזוריים של אפליקציות (ALB), שם קובץ ה-cookie הוא GCILB.
כשההגדרה "זיהוי לפי שדה בכותרת" מופעלת, מאזן העומסים מנתב בקשות למכונות וירטואליות לקצה העורפי או לנקודות קצה ב-NEG, על סמך הערך של כותרת ה-HTTP שצוינה בדגל --custom-request-header. הגדרת תחום הזיקה של שדה הכותרת תקפה רק אם מדיניות המיקום של איזון העומסים היא RING_HASH או MAGLEV, והגיבוב העקבי של השירות לקצה העורפי מציין את השם של כותרת ה-HTTP.
כשההגדרה "שיוך קובצי Cookie של HTTP" מופעלת, מאזן העומסים מנתב בקשות למכונות וירטואליות או לנקודות קצה בקצה העורפי ב-NEG, על סמך קובץ Cookie של HTTP שצוין בדגל HTTP_COOKIE עם הדגל האופציונלי --affinity-cookie-ttl. אם הלקוח לא מספק את קובץ ה-cookie בבקשת ה-HTTP שלו, שרת ה-proxy יוצר את קובץ ה-cookie ומחזיר אותו ללקוח בכותרת Set-Cookie. הגדרת ה-affinity של קובצי Cookie מסוג HTTP תקפה רק אם מדיניות המיקום של איזון העומסים היא RING_HASH או MAGLEV, והגיבוב העקבי של השירות לקצה העורפי מציין את קובץ ה-Cookie מסוג HTTP.
המסוף
כדי להפעיל או לשנות את הזיקה לסשן בשירות לקצה העורפי:
במסוף Google Cloud , עוברים לדף איזון עומסים.
בוחרים את מאזן העומסים שיצרתם.
לוחצים על Backends.
לוחצים על l7-xlb-backend-service (שם השירות לקצה העורפי שיצרתם בדוגמה הזו) ואז על Edit.
בדף פרטי שירות לקצה העורפי, לוחצים על Advanced configuration.
בשדה Session affinity, בוחרים את סוג הזיקה לסשן שרוצים מהתפריט.
לוחצים על עדכון.
gcloud
כדי לעדכן את שירות הקצה העורפי l7-xlb-backend-service לסוגים שונים של זיקה לסשן, משתמשים בפקודות הבאות:
gcloud compute backend-services update l7-xlb-backend-service \
--session-affinity=GENERATED_COOKIE | HEADER_FIELD | HTTP_COOKIE | CLIENT_IP
--region=us-west1
API
כדי להגדיר זיקה לסשן, שולחים בקשת PATCH אל ה-method regionBackendServices/patch.
PATCH https://compute.googleapis.com/compute/v1/projects/<var>PROJECT_ID</var>/regions/us-west1/regionBackendServices/l7-xlb-backend-service
{
"sessionAffinity": <var>"GENERATED_COOKIE" | "HEADER_FIELD" | "HTTP_COOKIE" | "CLIENT_IP"</var>
}
עדכון זמן הקצוב לתפוגה של HTTP keepalive של הלקוח
מאזן העומסים שיצרתם בשלבים הקודמים הוגדר עם ערך ברירת מחדל לזמן הקצוב לתפוגה של HTTP keepalive של הלקוח.כדי לעדכן את זמן הקצוב לתפוגה של HTTP keepalive, פועלים לפי ההוראות הבאות.
המסוף
במסוף Google Cloud , עוברים לדף איזון עומסים.
- לוחצים על השם של מאזן העומסים שרוצים לשנות.
- לוחצים על עריכה.
- לוחצים על Frontend configuration.
- מרחיבים את הקטע תכונות מתקדמות. בשדה HTTP keepalive timeout, מזינים ערך של זמן קצוב לתפוגה.
- לוחצים על עדכון.
- כדי לבדוק את השינויים, לוחצים על Review and finalize ואז על Update.
gcloud
למאזן עומסים מסוג HTTP, מעדכנים את שרת ה-proxy ל-HTTP של היעד באמצעות הפקודה gcloud compute target-http-proxies update.
gcloud compute target-http-proxies update TARGET_HTTP_PROXY_NAME \
--http-keep-alive-timeout-sec=HTTP_KEEP_ALIVE_TIMEOUT_SEC \
--region=REGION
למאזן עומסים מסוג HTTPS, מעדכנים את שרת ה-proxy ל-HTTPS באמצעות הפקודה gcloud compute target-https-proxies update.
gcloud compute target-https-proxies update TARGET_HTTP_PROXY_NAME \
--http-keep-alive-timeout-sec=HTTP_KEEP_ALIVE_TIMEOUT_SEC \
--region REGION
מחליפים את מה שכתוב בשדות הבאים:
-
TARGET_HTTP_PROXY_NAME: השם של שרת ה-proxy ל-HTTP עם היעד. -
TARGET_HTTPS_PROXY_NAME: השם של שרת ה-proxy ל-HTTPS עם היעד. -
HTTP_KEEP_ALIVE_TIMEOUT_SEC: ערך הזמן הקצוב לתפוגה של HTTP keepalive, בין 5 ל-600 שניות.
הפעלת IAP במאזן העומסים החיצוני של האפליקציות (ALB)
אפשר להפעיל או להשבית (ברירת המחדל) את IAP. אם המדיניות מופעלת, צריך לספק ערכים למדיניות oauth2-client-id ולמדיניות oauth2-client-secret.
כדי להפעיל את IAP, מעדכנים את שירות הקצה העורפי כך שיכלול את הדגל --iap=enabled עם oauth2-client-id ו-oauth2-client-secret.
אפשר גם להפעיל את IAP במשאב של Compute Engine באמצעות מסוף Google Cloud , ה-CLI של gcloud או ה-API.
המאמרים הבאים
- המרת מאזן עומסים של אפליקציות (ALB) ל-IPv6
- סקירה כללית על ניהול תעבורת נתונים במאזני עומסים אזוריים חיצוניים של אפליקציות (ALB)
- רשתות משנה של שרתי proxy בלבד
- שימוש באישורי SSL בניהול עצמי
- ניקוי ההגדרה של מאזן העומסים