אותיות תלויות

אותיות תלויות הן אותיות הכתובות מעל קו הכתיבה של שאר האותיות בשורה. אותיות תלויות מופיעות בכתבי יד רבים, ההסבר הרווח לכך הוא שמדובר באותיות שהוכנסו לאחר כתיבת השורה כתיקונים. בנוסח המסורה של התנ"ך יש ארבעה מקומות בהן המסורה מורה לכתוב אותיות תלויות.

בנוסח המסורה של התנ"ך יש ארבעה מקומות בהן המסורה מורה לכתוב אותיות תלויות:

1. ”וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה” (ספר שופטים, פרק י"ח, פסוק ל') – "משה" מוחלף במילה "מנשה".
2. ”יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר” (ספר תהילים, פרק פ' (ע"ע), פסוק י"ד) – מוספת ע' למילה "יער"
3. ”וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה” (ספר איוב, פרק ל"ח, פסוק י"ג) – מוספת ע' למילה "רשעים"
4. ”וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם” (ספר איוב, פרק ל"ח, פסוק ט"ו) – מוספת ע' למילה "רשעים"

כבר בתלמוד יש התייחסות לאות ע' של "רשעים" כתלויה במימרא:

אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב "וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר"^[1]? מפני מה עי"ן של רשעים תלויה? כיוון שנעשה אדם רש מלמטה נעשה רש מלמעלה.

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ג, עמוד ב'

לנ' התלויה של מנשה, במימרא:

רבי חונא שמעון קמטריא בשם רבי שמואל בר נחמן: "וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה"^[2] – נון תלוי. אם זכה – בן משה, ואם לאו – בן מנשה.

— תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב'

"וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה"^[2] – וכי בן מנשה היה? והלא בן משה היה. אלא לפי שלא נדמו מעשיו למשה אביו, לפיכך תולין במנשה.

— אבות דרבי נתן, ל"ד, ד'

הע' של מיער מוזכר בויקרא רבה, פרשה י"ג, פסקה ה'^[3].

לאותיות התלויות בנוסח המסורה ניתנו הסברים מדרשיים שונים. החוקרים רואים באותיות הע' התלויות עדות לתיקוני טעויות, בעוד שלגבי הנ' התלויוה נטען שמדובר בתיקון דוגמטי שנועד להגן על כבודו של משה (בדומה להסבר המסורתי לנ' זו)^[4].

התופעה של אות תלויה מעל לשורה מופיעה בכתבי יד רבים. כך למשל, במגילת ישעיהו של מגילות מדבר יהודה יש אותיות תלויות רבות^[4]. הדעה המקובלת היא שאותיות תלויות אלו הוכנסו בהגהה להשלים אותיות שהוחסרו בטעות^[4] או כדי לתקן אותיות לא ברורות^[5]. האות התלויה, או במקרה שמדובר במילה שלמה, המילה התלויה, נמצאת תמיד מעל האות (או המילה) שאחרי ההחסרה^[6].

הרבה מהאותיות התלויות במגילות מדבר יהודה הן א' או ע' ונטען שהדבר משקף את איבוד ההגייה של אותיות גרוניות בימי בית שני, באופן שכותב המגילה השמיט בטעות אותיות אלו במקרים רבים. הסבר זה מובא גם כהסבר לשלוש אותיות הע' התלויות בנוסח המסורה^[4].

• קרי וכתיב