לדלג לתוכן

הר תבור

הר תבור
הר תבור, מבט מצפון מערב, מכיוון הגליל התחתון
מידע כללי
גובה מעל פני הים 562 מטר לפי המרכז למיפוי ישראל, 588 מ' לפי אטלס ברור
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום הגליל התחתון, ישראל
רכס הרים הגליל התחתון
מסלול ההעפלה הקל כביש
קואורדינטות 32°41′13.61″N 35°23′25.38″E / 32.6871139°N 35.3903833°E / 32.6871139; 35.3903833

הַר תָּבוֹר הוא הר בגליל התחתון, מדרום לרכס הרי נצרת ומצפון לעמק יזרעאל. פסגתו היא בגובה 562 מטר מעל פני הים,[1] וכ-400 מטרים מעל סביבתו. הפסגה בולטת ונראית למרחוק ברחבי הגליל ואף מרמת הגולן. במבט מכפר תבור, ממזרח למערב, הפסגה נראית מחודדת. במבט מדרום לצפון, מכיוון עפולה, הפסגה נראית מעוגלת ומתונה.

על מדרונות ההר שוכנים שלושה יישובים: אום אל-גנם (בקצה הדרום מזרחי), דבורייה (בתחתית המדרון המערבי), ושבלי (בתחתית המדרון המזרחי), וממזרח לו המושבה כפר תבור.

השם "תבור" מקורו בתנ"ך, וממנו נגזר השם היווני של ההר, אִיטַבּוּרְיוֹן (Ἰταβύριον), הנזכר בכתבי יוסף בן מתתיהו. בשם זה נעשה שימוש בעת החדשה, כאשר ניתן כשם מין לצמחים שהוגדרו לראשונה באזור הר תבור, כגון אלון התבור (Quercus ithaburensis), דורבנית התבור (Delphinium ithaburense) ועוד.

השם "תבור" ניתן למקומות נוספים בארץ ישראל, כגון אֵלוֹן תבור (שמואל א' י', ג') שככל הנראה שכן בנחלת שבט אפרים. במאה ה-19 כינו תושבי צפת את הר מירון המתנשא מול העיר בשם "הר תבור".[2]

שמו הערבי של ההר הוא ג'בל א-טור (جبل الطور). השם מסמל את חשיבותו של ההר במסורת הערבית, ובשם זה מכונים גם הר הזיתים בירושלים, הר גריזים בשומרון, וג'בל מוסא בסיני. השם דומה למונח הארמי "טורא" שמשמעותו הר.

מבט מהר תבור לכיוון הכפר דבורייה
הר תבור

הר תבור הוא הורסט – גוש שהורם מעל סביבתו עקב פעילות טקטונית. התזוזות של הבקע הסורי-אפריקני גרמו להעתקים רבים בהרי הגליל, בהם אלה ליד הרי נצרת – הר תורען, וליד נחל תבור. התוצאה היא הופעתם של אזורים מורמים, המכונים הוֹרְסְט. ההנחה היא שהר תבור נוצר כתוצאה מפעילות גאולוגית זו.

ממערב ומצפון-מערב להר תבור מצוי אזור הכולל סלעי גיר, דולומיט וקירטון מתקופת הקנומן-טורון. מבנה השכבות איפשר יצירת מערות טבעיות בהר. הסלע המקומי שימש לבניית מבנים על ההר. מקורות המים באזור מעטים. אזור הגליל התחתון סבל מחוסר מי תהום. על הר תבור ישנם בורות אגירה למים, שלתוכם נאספים מי גשמים באמצעות מערכת ניקוז על גגות המבנים שעל ההר.

מצפון, ובייחוד בשיפולים המזרחיים של הגליל התחתון[3] נחשפים סלעי בזלת, וכך הצד הצפוני והמזרחי של ההר הוא רמה בזלתית.[4]

המורפולוגיה של ההר הגנה עליו מפני התיישבות האדם, ולכן הצמחייה נשארה ללא שינוי ניכר עד תחילת המאה ה-20.

לאור המבנה הגאולוגי המשוער, בוצעו לרגלי ההר קידוחי ניסיון בתקווה למצוא נפט.[5]

הצומח והחי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר תבור היה מכוסה כולו בצמחייה עד ימי השלטון העות'מאני. בימי מלחמת העולם הראשונה נכרתו עצים רבים לצורך הסקת קטרי רכבת העמק. במסגרת מאמצי הקרן הקיימת לישראל נשתלו על ההר יערות המנסים לשחזר את הצמחייה המקורית. ההר מכוסה בעצי אורן ובעצי חרוב.

צמחיית הר תבור היא מהעשירות בארץ. בהר ניתן להבחין בשש חברות יסוד, המשולבות זו בזו:

במדרון הדרומי מופיעים גם שיחי שיזף מצוי במקום היער הטבעי שנפגע ממרעה ומגדיעת עצים לצורכי ייצור פחמים. בחורף ניתן לצפות בפרחים הבאים: סתוונית היורה, כרכום, דודאים, רקפת, נורית אסיה, צבעוני ההרים, דבורנית הקטיפה, עירית גדולה, כלנית. גודל הצמחייה מושפע מכמות הגשמים הגדולה, 600–700 מ"מ בשנה בממוצע. על התבור אין מעיינות, אך ההר עשיר בלילות טל המיטיבים עם הצמחייה בקיץ.

ההר עשיר גם בבעלי חיים, כמו חזירי בר, צבועים, תנים ושועלים. עולי רגל דיווחו על דובים ונמרים, אך אלה נכחדו במאה ה-19. ניתן למצוא בהר את העופות הבאים: תנשמת, עורבני ושחרור.[7]

בסמוך להר היה צומת דרכים חשוב: למרגלותיו עברה דרך הים שקישרה את עמק יזרעאל עם דמשק בצפון, ואליה התחברו דרכים מכיוונים שונים. ממזרח: מבקעת הירדן דרך נחל תבור, מעמק בית שאן דרך עמק חרוד וגבעת המורה, ממערב: מחוף הים בסביבות עכו דרך מערב עמק יזרעאל, ומצפון: מכיוון הגליל.

מקומו על צומת הדרכים ומבנהו הבולט מעל סביבתו הקנו לתבור ערך אסטרטגי, ומלחמות נערכו בסביבותיו בתקופות שונות בהיסטוריה.

תקופת המקרא והשופטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחלות שבטי ישראל

בסמוך להר תבור נפגשו גבולות נחלותיהם של שלושה שבטים: זבולון ממערב, יששכר ממזרח ונפתלי מצפון. בתיאור נחלות השבטים מצוינים גם שני יישובים שנקראו על שם ההר: כִּסְלוֹת־תבור בנחלת זבולון (מזוהה כיום עם אכסאל שממערב להר) ואַזְנוֹת־תבור בנחלת נפתלי (יהושע י"ט). בספר דברי הימים נזכרת עיר בשם תבור (ומגרשיה) כאחת מערי הלויים של בני מררי בנחלת זבולון,[8] אך היא אינה נזכרת ברשימה המקבילה בספר יהושע.

במלחמת סיסרא שימש התבור נקודת התכנסות ללוחמי ישראל, 10,000 איש משבטי נפתלי וזבולון. ממרומי ההר הסתערו הישראלים על הצבא הכנעני הערוך בעמק, והביסו אותו בנחל קישון.[9] באירוע נוסף בתקופה זו, הרגו זבח וצלמונע את אחיו של השופט גדעון בתבור.[10]

תקופת בית שני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית שני היה התבור אחת הפסגות שבהן נהגו להדליק משואות כדי להודיע על קידוש החודש: ”בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַסִּיעִין מַסָּעוֹת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְּבוֹהִים: בְּהַר הַמִּשְׁחָה, בְּסַרְטְבָא, בִּגְרוֹפִינָא, בְּתָבוֹר, בְּחַוְרָן, בְּבֵית בִּלְתִּין” (תוספתא, ראש השנה, א', י"ז).

בהר תבור, בשנת 55 לפנה"ס, התרחש הקרב האחרון של אלכסנדר השני מבית חשמונאי נגד הצבא הרומי. המושל הרומי של סוריה, אאולוס גביניוס, הביס את המורדים היהודים, ואלכסנדר השני נשבה והוצא להורג.[11]

בימי המרד הגדול היה התבור אחת מתשע-עשרה הערים שביצרו המורדים בגליל, בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. על פי הכתוב במלחמות היהודים, שלח אספסיאנוס נגד המורדים צבא של 600 רוכבים, בפיקודו של קצין רומי בשם פלקידוס (Placidus). פלקידוס הבין כי אינו יכול לעלות על ההר התלול עם חילו, ולכן קרא למתבצרים לרדת אליו בשלום. היהודים ירדו מההר כביכול על מנת לנהל עמו משא ומתן, אך למעשה התכוונו לתקוף אותו. כוחות הרומאים נמלטו, אך בהיותם בעמק הרחק מההר, פנו לאחור ותקפו את היהודים, הרגו רבים מהם וחסמו בפני הנותרים את הדרך חזרה להר. רבים מהיהודים עזבו את הר תבור ועברו לירושלים. יתר הנצורים במצודה על ההר נכנעו כעבור זמן מה משנגמרו המים שברשותם, והסגירו את ההר לידי פלקידוס.[12]

לאחר חורבן בית שני חודש היישוב היהודי בהר תבור. יש המשערים כי ישבו בו אנשי משמר הפִּיצֵץ, אחת מכ"ד משמרות כהנים ששירתו לסירוגין בבית המקדש, והתפזרו לאחר חורבן הבית לעשרים וארבע ערים בגליל. נמצאה כתובת בה רשומים המשמרות ושמות הערים שעברו אליהן. הכתובת אינה מלאה, וליד שמו של משמר הפיצץ חסר שם העיר. לפי סדר הערים המופיע בכתובת, משערים כי הייתה זו נצרת או הר תבור.[13]

התקופה הביזנטית וימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל חשיבותו של הר תבור במסורת הנוצרית, הוא הפך למוקד עלייה לרגל החל מהמאה הרביעית. על פי תיאורי נוסעים, היו עליו במאה השישית שלוש כנסיות, ובמאה השמינית ארבע כנסיות ומנזר.[14] בתקופה הערבית, בשנת 947, התחולל לרגלי התבור קרב בין פלגים יריבים שהתחרו על השליטה בארץ ישראל מטעם ח'ליפות בית עבאס.[15]

בתקופה הצלבנית החליף הר תבור ידיים פעמים אחדות בין נוצרים למוסלמים. בשנת 1099 ביצרו הצלבנים את סביבת הכנסייה והמנזר שבראש ההר, להגנה על עולי הרגל מפני תקיפות המוסלמים. ב-1212 הסולטאן אל-מלכ אל-עאדל כבש את ההר, והקים עליו מבצר גדול יותר. ב-1229 הוא נכבש שוב בידי הנוצרים, וב-1263 כבש השליט הממלוכי ביברס את המבצר והחריב את המבנים שעל ההר.[14]

הר תבור; איור מתוך ספרהּ מ-1855 של קתרין טוֹבּין על מסעה באזור בשנים 1853–1854
חיילים בריטיים (אחד ישוב על טנק מדגם ויקרס סימן III) ותושבים ערבים על רקע הר התבור, במהלך פעילות מבצעית לדיכוי המרד הערבי הגדול, נובמבר 1936

ב-16 באפריל 1799, בעת המערכה הצרפתית בארץ ישראל, נערך בעמק מדרום לגבעת המורה קרב שבו גבר כוח צרפתי של 4,000–5,000 חיילים בפיקוד נפוליאון בונפרטה והגנרל ז'אן-בטיסט קלבר על כוח עות'מאני של 20,000–25,000 חיילים. אף שלא התרחשה בקרב שום לחימה ליד הר תבור עצמו, מטעמים תעמולתיים בחר נפוליאון לכנות את הקרב בשם "קרב הר תבור" (Bataille du Mont-Thabor).

בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ישב בהר תבור ובסביבתו השבט הבדואי עַרַבּ אֶ-צֻבֵּיח (عرب الصبيح). חלק מבני השבט הועסקו על ידי תושבי היישובים היהודיים השכנים, כפר תבור ואילניה, אך הסתכסכו עמם בשל גנבות. במפקד 1922 נמנו בהר תבור (Jabal Tabur) 29 תושבים, מתוכם 15 נוצרים אורתודוקסים, 11 נוצרים קתולים, ו-3 מוסלמים.[16]

בשנת 1938, במהלך המרד הערבי הגדול, פעלה באזור ההר יחידת פלגות הלילה המיוחדות בפיקודו של אורד צ'ארלס וינגייט. בלילה שבין 10 ל-11 ביולי 1938 פשטו לוחמי היחידה על הכפר דבורייה, אך לא עלו על ההר עצמו.[17] ב-4 באוקטובר, בעקבות הטבח שביצעו מורדים ערביים ביהודי טבריה, פשטה היחידה שנית על דבורייה. לוחמי היחידה רדפו אחר חשודים במעלה ההר, וניהלו עמם קרב יריות קצר.[18]

במלחמת העצמאות השתתפו יחידות מבני השבט בצבא ההצלה של קאוקג'י, ובין השאר השתתפו בקרב בית קשת. בראשית מאי 1948 כבשה חטיבת גולני את ההר. בני השבט ערב א-צביח ברחו לסוריה ולירדן, מלבד פלג אחד מהשבט, חמולת א-שִׁבְּלִי, שאנשיו שיתפו פעולה עם ההגנה ונשארו בתחומי ישראל. לאחר המלחמה הפך המאהל שלהם במורדות המזרחיים לכפר קבע, ערב אל-שבלי, כיום חלק מהיישוב שבלי - אום אל-גנם.

בקיץ 2019 פרצה בהר שרפה שכילתה כ-7,000 דונם של חורש.[19] כשנה לאחר מכן פרצה בהר שרפה נוספת שבערה למעלה מיממה.[20]

מסורות ואמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת היהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזכות צורתו הבולטת והיותו נצפה למרחוק, שימש התבור בתנ"ך סמל לעוצמה. ירמיהו הנביא מציג את הר תבור כביטוי לכוח רב, בתארו את בואו של נבוכדראצר מלך בבל להכות את מצרים: ”כִּי כְּתָבוֹר בֶּהָרִים, וּכְכַרְמֶל בַּיָּם יָבוֹא” (ירמיהו מ"ו, י"ח). בתיאור בריאת העולם בתהילים פ"ט, נכתב: ”צָפוֹן וְיָמִין אַתָה בְרָאתָם, תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ” (פסוק י"ג). הפסוק מבטא את עוצמת ה' ומעשה הבריאה, באשר שמו וגדולתו נישאים מראש ההרים הבולטים.

מנגד, נודע התבור כאחד ההרים שעליהם זבחו ישראל לאלילים, כפי שנרמז בנבואת הושע: ”כִּי-פַח הֱיִיתֶם לְמִצְפָּה, וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל תָּבוֹר” (הושע ה', א'). מסורת זו השתמרה גם בבראשית רבה, לפיו התבור היה מועמד להיות מקום מתן תורה, אבל נפסל משום שעבדו בו עבודה זרה.[21]

למרות זאת, מסורות אחרות מציינות את הר תבור כאחד ההרים שעליהם עתיד להיבנות בית המקדש השלישי. הנביא ישעיהו ציין "הרים" (ולא הר אחד) כמקום המקדש – ”וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים” (ישעיהו ב', ב'), והמדרש מפרש זאת: ”עתיד הקדוש ברוך הוא להביא סיני ותבור וכרמל ולבנות בית המקדש עליהם” (פסיקתא דרב כהנא כ"א, כ'–כ"א). מנבואת ישעיהו ”מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׁר” (שם נ"ב, ז') למד ילקוט המכירי:

שעתיד הקדוש ברוך הוא להוריד ירושלים בנויה מן השמים ולהעמידה על ארבעה ראשי הרים, על הר סיני ועל תבור ועל חרמון ועל כרמל, והיא עומדת על ראשי ההרים ומבשרת לישראל קץ הגאולה.

בתלמוד הבבלי מתואר שאורכו של הר תבור הוא כארבעים פרסאות (כל פרסה שווה לכ-4 קילומטרים), והוא הושווה לגודלו העצום של ראם בן יום אחד.[22]

המסורת הנוצרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – ההשתנות, כנסיית ההשתנות, מנזר ההשתנות
אפסיס בכנסיית ההשתנות הקתולית בהר תבור, המציג את ההשתנות של ישו
פסגת התבור מהאוויר, עליה ניתן לראות את כנסיית ההשתנות הקתולית (משמאל) ומנזר ההשתנות האורתודוקסי (מימין)
שער הרוחות וברקע הערים נצרת ונוף הגליל.

על פי המסורת הנוצרית, בהר תבור התרחשה ההשתנות של ישו, שבמהלכה טיפס עם כמה מתלמידיו לראש הר גבוה, ושוחח שם עם משה ואליהו (הברית החדשה, הבשורה על־פי מרקוס, פרק ט' ומקבילות). הברית החדשה לא ציינה את שם ההר עליו התרחש האירוע, והוא זוהה לראשונה כהר תבור במאה ה-5.[23]

על פסגת ההר יש כיום שתי כנסיות נוצריות. האחת היא כנסיית ההשתנות הקתולית, השייכת למשמורת ארץ הקודש של המסדר הפרנציסקני, שנזיריו גרים במנזר הסמוך לכנסייה. כנסייה זו נבנתה 1919–1924, מעל שרידי כנסייה צלבנית מהמאה ה-12, שנבנתה עבור הנסיך טנקרד, על שרידי כנסייה עתיקה עוד יותר מהתקופה הביזנטית. על סלע סמוך לכניסה, המכוסה כיום בסורג, חקוקה כתובת עתיקה ביוונית ולידה צלב. בקרבת מקום נמצאים שרידיו של מנזר סן סלווטור (Monastère St Salvador) שהוקם על ידי הבנדיקטינים ב-1101.

צפונית-מערבית לכנסייה הקתולית, שוכן מנזר ההשתנות היווני-אורתודוקסי, ובו כנסייה המוקדשת לאליהו, שהוקמה בשנות ה-60 של המאה ה-19.

הר תבור שוכן בסמוך לכביש 65, בקטע העובר בין עפולה ומחלף גולני. הדרך העולה להר צרה, תלולה ומפותלת מאוד. שער המנזר בפסגת ההר מכונה "שער הרוחות" (באב אל-הווא).[24] לפני כ-1,600 שנה נדרשו כ-4,300 מדרגות כדי להגיע אל פסגת ההר.[25]

קיימים שני מסלולים: מסלול ארוך, מהכפר שבלי, שאורכו כחמישה קילומטר ומסלול טבעתי קצר בפסגת ההר של 2.5 קילומטר. השביל המקיף את ההר עובר בחורש ים תיכוני מפותח. צבע הסימון מתחלף לירוק בחלק המזרחי. מאחורי המנזר אפשר לראות את שרידי הביצורים מימי המרד הגדול. בשביל הטבעתי ניתן לצפות דרומה על פני עמק יזרעאל, הרי הגלבוע והרי השומרון, מערבה לעבר הר הכרמל, מזרחה לעבר הרי הגולן והגלעד וצפונה על פני הגליל התחתון ולעבר הרי הגליל העליון. בימים שיש בהם ראות טובה ניתן לראות גם את הר החרמון. שביל ישראל עולה להר תבור מכיוון צומת גזית וכפר שבלי, מקיף את הפסגה בשביל הטבעתי ויורד לעבר דבורייה.

מדי שנה, בסביבות חודש אפריל, עורכת המועצה האזורית הגליל התחתון את מרוץ הקפת התבור על שם האלוף יצחק שדה. בהתאם לרישיונות משרד הפנים נערך בהר, בעונות המתאימות, ציד של חיות קטנות. עוד משמש ההר כבסיס לפעילות גלישה אווירית.

החל מ-24 ביולי 2011 מוארת כנסיית ההשתנות באורות הצפה הנראים מהסביבה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ לפי המפה הטופוגרפית של ישראל ולפי ספריו של עמנואל הראובני גובה הפסגה הוא 562 מטר. במדריך ישראל ובמקורות נוספים רשום 588 מטר.
  2. ↑ יעקב הרוזן, חזון ההתנחלות בגליל, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1971, עמ' 16
  3. ↑ אפשר לראות זאת בשולי הכביש לטבריה
  4. ↑ ייתכן שמקור הלבה הוא מהר הגעש הכבוי שהיה בקרני חיטין
  5. ↑ אריה יצחקי, מדריך ישראל, מהדורה ראשונה, 1980, העמקים, עורכים יוסי בוכמן ויצחקי גל.
  6. ↑ מקור: זאב וילנאי, עמ' 135
  7. ↑ מקור: עמנואל הראובני
  8. ↑ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק ס"ב
  9. ↑ ספר שופטים, פרק ד', פסוקים י'–ט"ז
  10. ↑ ספר שופטים, פרק ח', פסוקים י"ח–י"ט
  11. ↑ מלחמות היהודים, ספר א', פרק ח' פיסקה ח'
  12. ↑ תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ד, א, ח. מהדורת שמחוני, עמ' 238
  13. ↑ המקום הוא הר תבור לפי אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל, עמ' 96, וכן עמנואל הראובני, אך ישנה גם סברה כי המשמרת הייתה בנצרת
  14. 1 2 אנציקלופדיה מפה, הערך הר תבור
  15. ↑ מרדכי גיחון, אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מביתר ועד תל-חי - היסטוריה צבאית. כרטא, 1974, עמ' 44
  16. ↑ Census of Palestine 1922
  17. ↑ שלומי שטרית, ראשונים להעז: פלגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט, הוצאת יהודה דקל, 2017, עמ' 83-73, מסת"ב 978-965-92101-9-0
  18. ↑ שלומי שטרית, ראשונים להעז: פלגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט, הוצאת יהודה דקל, 2017, עמ' 65, מסת"ב 978-965-92101-9-0
  19. ↑ אלפי דונמים נשרפו במהלך שריפה בהר תבור, הושגה שליטה על האש, באתר ynet, 26 ביולי 2019
  20. ↑ צוותי הכבאות פועלים לכיבוי שריפה שנמשכת 25 שעות בהר תבור, באתר ynet, 29 באוגוסט 2020
  21. ↑ בראשית רבה, פרשה צ"ט, פסקה א'
  22. ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ג, עמוד ב'
  23. ↑ מפת הר תבור מתוך מילון תנ"כי של קלמה, המאה ה-18, באתר אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  24. ↑ לפי רוח הפרצים הנושבת בו. מקור: זאב וילנאי
  25. ↑ מקור:e-ירוק - הקרן הקיימת לישראל