לדלג לתוכן

סתיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלכת בהיידלברג שבגרמניה
ציור ברוח הסתיו של האמנית זינאידה סרבריאקובה

הסתיו (בכתיב חסר: סְתָו) הוא אחת מארבע עונות השנה, מציין את המעבר בין הקיץ לחורף ובשל כך מהווה עונת מעבר.

באזורים ממוזגים הסתיו הוא העונה בה רוב הגידולים החקלאיים נאספים, ויש שלכת שבמהלכה העצים משירים את עליהם, מזג האוויר קריר וגשם יורד.

בישראל, שבה האקלים הוא ים תיכוני, הסתיו הוא העונה שבה יורדים הגשמים הראשונים, אך שאר המאפיינים הנפוצים בסוגי אקלים ממוזגים אינם קיימים בשל היעדר עצים נשירים. ברצועת המדבריות שבאזורים הסובטרופיים (שישראל נמצאת בקצה הצפוני שלהם) שולטות עדיין מערכות תרמיות, כמו האפיק הפרסי והאפיק מים סוף. בסתיו גם מתחולל לעיתים שרב. מערכות אלה דועכות לקראת סוף עונת המעבר.

לפי ההגדרה האסטרונומית, הסתיו מתחיל ביום השוויון, שבו אורך היום שווה לאורך הלילה, ומסתיים ביום ההיפוך שבו היום הוא הקצר ביותר בשנה והלילה הוא הארוך ביותר בשנה. בחצי הכדור הצפוני הסתיו מתחיל ב-22 בספטמבר ונגמר ב-21 בדצמבר ולפי דעת פרשנים אחרים, הסתיו מתחיל ב-23 בספטמבר וכלה ב-22 בדצמבר. בחצי הכדור הדרומי הסתיו מתחיל ב-22 במרץ ונגמר ב-21 ביוני. לשם הפשטות, יש מחשיבים כסתיו את החודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר בחצי הכדור הצפוני, ואת החודשים מרץ, אפריל ומאי בחצי הדרומי.

אטימולוגיה ומקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "סתיו" היא מילה יחידאית בתנ"ך, שם מופיעה כמילה נרדפת לחורף[1]. בלשון חז"ל עונת הסתיו נקראת תקופת תשרי. בלוח השנה במגילות קומראן הסתיו נקרא זרע. המילה **סְתָו** במגילת שיר השירים:

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ

— שיר השירים, ב', י"א

.

בלשון המקרא פירוש המילה היה "חורף" או "עונת הגשמים", ולא עונת המעבר כפי שמקובל בעברית המודרנית. משמעות זו נלמדת מהתקבלה הבלשנית לשפות שמיות אחרות, כגון בערבית שבה המילה שִׁתַא (شِتاء) פירושה חורף.

הלשון העברית המקראית לא חילקה את מעגל השנה לארבע עונות אלא לשתי עונות עיקריות: חורף (עונת הגשמים) וקיץ (עונת החום והיובש). השימוש במילה "סתיו" כמילה נרדפת לחורף נמשך גם בתקופות מאוחרות יותר, כגון בפיוטים ובשירת ימי הביניים.

עם התחדשות השפה העברית בעת החדשה נוצר צורך להגדיר ארבע עונות שנה במקביל לשפות האירופיות. בשל כך ייחדו את המילה "סתיו" לציון עונת המעבר בין הקיץ לחורף, ואת המילה "אביב" (שבמקור תיארה שלב בצימוח התבואה) לייחוד עונת המעבר שבין החורף לקיץ[2].

מאפייני הסתיו בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שקע קפריסאי. היורה של 2005/6 (מפת 500 מ"ב + קרקע)

הסתיו הישראלי הוא עונת מעבר הפכפכה המתאפיינת בשינויים קיצוניים במזג האוויר במרווחים של שעות בודדות. ייתכנו ימים שרביים לצד ימים גשומים מלווים בסופות רעמים.

במהלך הסתיו משפיעה על ישראל מערכת שנקראת אפיק ים סוף. זוהי מערכת קשה מאוד לחיזוי אשר עשויה לגרום ליום שרבי כמו גם ליום גשום. בנוסף, יכולים להופיע בסתיו שקעים קפריסאיים ראשוניים אשר גורמים למזג אוויר בעל אופי חורפי. המפה המצורפת היא דוגמה למקרה כזה.

ברוב מדינות אירופה הסתיו יציב יותר מאשר בישראל, ומהווה מעבר טבעי בין הקיץ החמים לחורף המקפיא.

חצבים מבשרים את בוא הסתיו

בתרבות ובשירה הסתיו מסמל נוגות עדינה ועצב רומנטי. שעות האור מתקצרות דבר שמשפיע על אנשים רבים במלנכוליה והתכנסות.

ביאליק, בשירו "הקיץ גווע", מתאר את יופיו של הסתיו יחד עם העצב שהוא נושא בהיותו מבשר החורף, עונה קשה ומסוכנת לעניי מזרח אירופה בתקופתו.

בין שירי הסתיו הידועים בעברית ניתן למצוא את "רוח סתיו" (יחיאל מוהר/יוחנן זראי), "סתיו" (שמשון חלפי/משה וילנסקי), "ציפורים נודדות" (זה היה עם בוא הסתיו) (יורם טהרלב/אפי נצר), "סתיו בחלונות" (אמיתי נאמן) ועוד שירים נוספים.

ביהדות חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור וסוכות – חלים בסתיו, דבר המגדיל את חגיגיות העונה והופך אותה לסמל להתחלה חדשה. גם תחילתה של שנת הלימודים והשנה האקדמית בעונת הסתיו מוסיפה לסמליות זו.

פרח החצב נחשב למבשר בואו של הסתיו בישראל, והחיות המזוהות עם עונה זו הם השבלולים והציפורים הנודדות (הנחליאלי, לדוגמה). פרחי סתיו נוספים הם סתוונית היורה, כרכום חורפי, חלמונית גדולה, נרקיס סתווי ולקראת סוף הסתיו גם נרקיס מצוי. המין הפולש טיונית החולות מגיעה לשיא פריחתה בסוף הקיץ והסתיו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]