Nintendo Entertainment System
| |
| |
| יצרן | נינטנדו |
|---|---|
| סוג | קונסולת משחקים ביתית |
| דור | הדור השלישי (8 סיביות) |
| יצא לראשונה |
15 ביולי 1983 (יפן) 18 באוקטובר 1985 (אמריקה הצפונית) 1986 (אירופה) |
| מעבד |
Ricoh 2A03 Ricoh 2A07 בדגמי PAL |
| מעבד גרפי |
Ricoh 2C02 Ricoh 2C07 בדגמי PAL |
| מדיה | מחסניות ROM |
| בקרים | שני בקרי משחק |
| יחידות שנמכרו | 61.91 מיליון יחידות |
| המשחק הנמכר ביותר | האחים סופר מריו – 40.23 מיליון (נכון ל־1999) |
| מודל קודם | Color TV Game |
| מודל אחריו | סופר נינטנדו |
Nintendo Entertainment System (בראשי תיבות: NES), הידועה ביפן בשם Family Computer (ביפנית: ファミリーコンピュータ), או בקיצור Famicom (ביפנית: ファミコン; ⓘⒾ), היא קונסולת משחקים ביתית בת 8 סיביות מתוצרת נינטנדו. הקונסולה הושקה לראשונה ביפן ב־15 ביולי 1983, ובגרסה שעוצבה מחדש לשווקים מחוץ ליפן הושקה באמריקה הצפונית ב־1985 ובהמשך באירופה ובאזורים נוספים.
ה־Famicom וה־NES נמנות עם הקונסולות המרכזיות של הדור השלישי של קונסולות המשחקים. על פי נינטנדו נמכרו ברחבי העולם 61.91 מיליון יחידות של ה־Famicom וה־NES, לצד יותר מ־500 מיליון עותקים של משחקים עבורן.[1] הצלחת ה־NES בצפון אמריקה מילאה תפקיד מרכזי בהתאוששות שוק משחקי הווידאו באזור לאחר קריסת תעשיית משחקי הווידאו של 1983.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיתוח והשקה ביפן
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, לאחר הצלחתה של נינטנדו בשוק משחקי הארקייד עם משחקים כגון דונקי קונג, החלה החברה בפיתוח קונסולה ביתית המבוססת על מחסניות משחק. צוות הפיתוח הובל בידי המהנדס מסאיוקי אואמורה, שהיה ממפתחי החומרה המרכזיים של החברה באותה תקופה.[3]
ה־Family Computer הושקה ביפן ב־15 ביולי 1983 במחיר של 14,800 ין. שלושת המשחקים שהושקו לצד הקונסולה היו דונקי קונג, דונקי קונג ג'וניור ו־Popeye.[4]
הקונסולה השתמשה במחסניות ROM מתחלפות ובשני בקרים. בניגוד לגרסת ה־NES המאוחרת יותר, שני הבקרים של ה־Famicom היו מחוברים ישירות לקונסולה, והבקר השני כלל גם מיקרופון מובנה. הצלחת הקונסולה ביפן הובילה את נינטנדו לבחון את שיווקה גם מחוץ למדינה.
השקה בצפון אמריקה ובאירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוק משחקי הווידאו בצפון אמריקה היה במשבר בעקבות הירידה החדה במכירות בשנת 1983. בשל חוסר האמון של קמעונאים במערכות משחק חדשות, נינטנדו החליטה לשווק את הקונסולה בעיצוב ובמיתוג שונים מה־Famicom.
הגרסה החדשה קיבלה את השם Nintendo Entertainment System ועוצבה כמכשיר אלקטרוני אפור בעל תא מחסניות קדמי. נינטנדו שיווקה אותה לצד אביזרים כגון ה־Zapper ו־R.O.B., במטרה לבדל אותה מקונסולות המשחקים שקדמו לה.[5]
ב־18 באוקטובר 1985 החלה נינטנדו בהשקה ניסיונית של ה־NES באזור ניו יורק. במהלך 1986 הורחב שיווק הקונסולה לערים נוספות בארצות הברית ולבסוף לשוק הצפון־אמריקאי הרחב.[5] הקונסולה שווקה באירופה החל מ־1986 באמצעות מפיצים שונים ברחבי היבשת.[6]
הצלחת הקונסולה, ובמיוחד הצלחת משחקים כגון האחים סופר מריו, סייעה להשיב את אמון הקמעונאים והצרכנים בשוק קונסולות המשחקים בצפון אמריקה. ה־NES הפכה לאחת הקונסולות הדומיננטיות בשוק במהלך המחצית השנייה של שנות ה־80.[2]
השנים המאוחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנות ה־80 ובתחילת שנות ה־90 המשיכה ספריית המשחקים של הקונסולה להתרחב. לצד משחקי נינטנדו יצאו עבורה משחקים רבים של חברות צד שלישי.
ב־1990 השיקה נינטנדו ביפן את ה־Super Famicom, יורשת ה־Famicom, אשר שווקה בהמשך מחוץ ליפן בשם Super Nintendo Entertainment System.[7] בעקבות המעבר לדור הקונסולות הבא ירד בהדרגה מספר המשחקים החדשים שיצאו ל־Famicom ול־NES. המשחק המסחרי האחרון שיצא ל־Famicom ביפן היה Takahashi Meijin no Bōken Jima IV בשנת 1994. ייצור ה־Famicom ביפן נמשך עד 2003.[4]
הפצה מחודשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום חייה המסחריים המשיכו משחקים מספריית ה־Famicom וה־NES לצאת מחדש בפלטפורמות מאוחרות יותר של נינטנדו.
בתחילת שנות ה־2000 ניתן היה לשחק במספר משחקי NES ב־גיים בוי אדוונס באמצעות אביזר Nintendo e-Reader. המשחקים הופצו על גבי כרטיסים מקודדים שנסרקו באמצעות האביזר ונטענו לזיכרונו. בין המשחקים שהופצו בדרך זו היו Balloon Fight, Excitebike, Donkey Kong Jr. ו־Tennis.[8]
בשנת 2004 השיקה נינטנדו עבור הגיים בוי אדוונס את סדרת Classic NES Series, שנקראה באירופה NES Classics וביפן Famicom Mini. במסגרת הסדרה יצאו מחדש משחקי Famicom ו־NES, ובהם האחים סופר מריו, האגדה של זלדה, מטרויד, Ice Climber ו־Excitebike.[9]
בהמשך הופצו משחקי NES באמצעות שירות Virtual Console ב־Wii, ב־נינטנדו 3DS וב־Wii U. בשנת 2011 קיבלו משתתפי תוכנית השגרירים של Nintendo 3DS עשרה משחקי NES להורדה ללא תשלום, ובהם האחים סופר מריו, האגדה של זלדה, מטרויד, Balloon Fight ו־Ice Climber.[10]
בספטמבר 2018 הושקה במסגרת שירות Nintendo Switch Online ספריית משחקי NES עבור נינטנדו סוויץ'. הספרייה הורחבה במהלך השנים וכוללת בין היתר את האחים סופר מריו, האחים סופר מריו 2, האחים סופר מריו 3, האגדה של זלדה, מטרויד ו־Kirby's Adventure.[11]
NES Classic Edition
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – NES Classic Edition
בשנת 2016 השיקה נינטנדו את NES Classic Edition, גרסה מוקטנת של ה־NES הכוללת 30 משחקים מובנים. הקונסולה עוצבה בדמות ה־NES המקורית, אך מבוססת על אמולציה ומתחברת לטלוויזיה באמצעות HDMI. בין המשחקים שנכללו בה היו האחים סופר מריו, האחים סופר מריו 3, האגדה של זלדה, מטרויד ו־Kirby's Adventure.[12]
חומרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה־NES מבוססת על מעבד 8 סיביות מתוצרת Ricoh. בגרסאות המשתמשות בתקן NTSC נעשה שימוש במעבד Ricoh 2A03 במהירות של כ־1.79 מגה־הרץ, ואילו בדגמי PAL נעשה שימוש ב־Ricoh 2A07 במהירות של כ־1.66 מגה־הרץ. שני המעבדים מבוססים על ארכיטקטורת MOS Technology 6502.[13]
עיבוד התמונה מתבצע באמצעות שבב Picture Processing Unit, או PPU. בדגמי NTSC נעשה בדרך כלל שימוש ב־Ricoh 2C02 ובדגמי PAL ב־Ricoh 2C07. הקונסולה כוללת 2 קילו־בתים של RAM עבור המעבד ו־2 קילו־בתים נוספים של זיכרון וידאו פנימי.[14]
משחקי ה־NES הופצו על גבי מחסניות ROM. מחסניות ה־Famicom היפניות השתמשו במחבר בעל 60 פינים, ואילו מחסניות ה־NES השתמשו במחבר בן 72 פינים. משחקים מסוימים כללו חומרה נוספת בתוך המחסנית, כגון שבבי מיפוי זיכרון, שאפשרו להרחיב את יכולות המשחק מעבר למפרט הבסיסי של הקונסולה.
ה־NES כללה שני חיבורים בחזית עבור בקרי משחק נשלפים. הבקר הסטנדרטי כלל משטח כיוונים, את הכפתורים A ו־B ואת הכפתורים Start ו־Select. עיצוב זה הפך לבסיס עבור רבים מהבקרים של נינטנדו בדורות הבאים.
Famicom Disk System
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב־21 בפברואר 1986 השיקה נינטנדו ביפן את ה־Famicom Disk System (בקיצור: FDS), תוסף ל־Famicom שאפשר להריץ משחקים ממדיה מגנטית ייעודית בשם Disk Card. התוסף התחבר לחריץ המחסניות של ה־Famicom באמצעות מתאם RAM וכלל כונן דיסקים נפרד.[15]
ה־Disk Card הציע באותה תקופה נפח גדול יחסית למחסניות Famicom נפוצות ואפשר שמירת נתונים. נינטנדו הציבה בחנויות ביפן מכשירי Disk Writer, שבאמצעותם היה ניתן למחוק משחק מדיסק ולכתוב עליו משחק אחר בתשלום. שירות הכתיבה מחדש נמשך עד ספטמבר 2003.[15]
ה־FDS כלל גם חומרת שמע נוספת שאפשרה למפתחים להשתמש בערוץ שמע נוסף המבוסס על סינתזה באמצעות טבלת גלים, נוסף על ערוצי הקול של ה־Famicom.[16]
מספר משחקים שיצאו ל־FDS ביפן הוסבו בהמשך למחסניות עבור ה־NES מחוץ ליפן. בין המשחקים האלה היו האגדה של זלדה ו־מטרויד.[17]
המשחק האחים סופר מריו 2 שיצא ל־FDS ביפן לא שווק באותה תקופה במערב. במקום זאת עיבדה נינטנדו את המשחק Yume Kōjō: Doki Doki Panic עבור השוק המערבי והוא יצא שם בשם האחים סופר מריו 2. המשחק היפני המקורי יצא בהמשך מחוץ ליפן בשם האחים סופר מריו: השלבים האבודים.
אביזרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ל־Famicom ול־NES יצאו במהלך השנים אביזרים ובקרים רבים. בין האביזרים הבולטים היה ה־NES Zapper, אקדח אור ששימש במשחקים כגון Duck Hunt ו־Wild Gunman. האביזר מזהה שינויים בבהירות התמונה על מסך הטלוויזיה כדי לקבוע לאן כיוון השחקן.[18]
אביזר נוסף היה R.O.B. (Robotic Operating Buddy), רובוט שהגיב לאותות שהוצגו על מסך הטלוויזיה. הוא שווק לצד ה־NES בצפון אמריקה והיה תואם למספר מצומצם של משחקים, בהם Gyromite ו־Stack-Up.[5]
אביזרים נוספים כללו את NES Advantage, בקר בסגנון ארקייד עם אפשרויות Turbo; את NES Max, שכלל בקר כיוונים חלופי; ואת NES Four Score, שאפשר לחבר עד ארבעה בקרי משחק לקונסולה. בנוסף שווק משטח המשחק Power Pad, שבו הפעולות במשחק בוצעו באמצעות דריכה על אזורים שונים במשטח.[18]
משחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – קטגוריה:משחקי NES
ל־Famicom ול־NES יצאו מאות משחקים במהלך שנות פעילותן. הצלחת הקונסולה סייעה לבסס מספר סדרות שהפכו בהמשך למרכזיות עבור נינטנדו, ובהן סופר מריו, האגדה של זלדה, מטרויד, קיד איקרוס וקירבי.
האחים סופר מריו, שיצא ב־1985, היה המשחק הנמכר ביותר עבור הקונסולה והפך לאחד המשחקים המזוהים ביותר עמה. משחקים בולטים נוספים כוללים את האחים סופר מריו 3, Duck Hunt, האגדה של זלדה, מטרויד, Kirby's Adventure, Mega Man 2, Castlevania ו־Final Fantasy.
ספריית המשחקים של הקונסולה כללה משחקים של נינטנדו לצד משחקים רבים של חברות צד שלישי. הצלחת ה־NES תרמה גם להתפתחות מודל הרישוי של נינטנדו, שבמסגרתו נדרשו מפתחים ומפיצים לקבל אישור מהחברה כדי להוציא משחקים רשמיים עבור הקונסולה.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פאמיקלון
בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 נמכרו בישראל, לצד קונסולות NES מקוריות, גם קונסולות פאמיקלון — שיבוטי חומרה התואמים ל־Famicom ול־NES.
אחד המותגים הבולטים בישראל היה Super Megason, שנמכר החל משנת 1992 על ידי Megason Entertainment Centers Ltd. ויוצר על ידי חברת Leader Design מהונג קונג.[19]
מגאסון השתמש במחסניות בפורמט 60 הפינים של ה־Famicom, שהיו קטנות ממחסניות 72 הפינים של ה־NES. לצד מגאסון נמכרו בישראל פאמיקלונים נוספים. בשנת 1993 פעלו בשוק המקומי לפחות שישה מפיצים של מערכות מסוג זה, ובהן Micro Genius, Goodboy, Terminator B.S 550, Hitex ו־Family Game.[19]
בישראל נמכרה גם גרסת ה־NES האירופית באמצעות נטרה סוכנויות (1990) בע"מ. עבור הקונסולה היה ניתן לרכוש מתאם שאפשר שימוש במחסניות בפורמט Famicom, ובהן מחסניות שנמכרו עבור מערכות מגאסון.[20]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Nintendo Entertainment System, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Dedicated Video Game Sales Units". Nintendo (באנגלית).
- 1 2 "1985: Nintendo Entertainment System game console". Computer History Museum (באנגלית).
- ↑
עודד פוירשטיין, מת מאסיוקי אמורה, המהנדס שכבש סלונים ברחבי העולם, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2021 - 1 2 "ファミコン年表". Nintendo (ביפנית).
- 1 2 3 Chris Kohler (2010-10-18). "Oct. 18, 1985: Nintendo Entertainment System Launches". Wired (באנגלית).
- ↑ "Nintendo History". Nintendo (באנגלית).
- ↑ "Company History". Nintendo (באנגלית).
- ↑ Ajami, Amer. "Hands-on: GBA e-Reader". GameSpot (באנגלית).
- ↑ "Allowing Novices To See the Ending Too". Iwata Asks (באנגלית). Nintendo.
- ↑ "Ten free Virtual Console games for loyal Nintendo 3DS ambassadors available to download today". Nintendo (באנגלית). 2011-09-01.
- ↑ "Nintendo Entertainment System – Nintendo Classics". Nintendo (באנגלית).
- ↑ "Nintendo Classic Mini: Nintendo Entertainment System launches 11th November and includes 30 classic NES games". Nintendo (באנגלית). 2016-07-14.
- ↑ "Cycle reference chart". NESdev Wiki (באנגלית).
- ↑ "CPU memory map". NESdev Wiki (באנגלית).
- 1 2 "ファミリーコンピュータ ディスクシステムとは？". Nintendo (ביפנית).
- ↑ "FDS audio". NESdev Wiki (באנגלית).
- ↑ "Metroid Dread Report Vol. 4: Unravelling a saga 35 years in the making". Nintendo (באנגלית). 2021-08-06.
- 1 2 "Accessories – Nintendo Entertainment System". Nintendo (באנגלית).
- 1 2 "Special 301 Comments on Video Game Piracy in Asia and Latin America" (באנגלית). 1994-02-17.
- ↑ "Nintendo". WIZ.
| קונסולות תקופת הדור השלישי | |
|---|---|
|
| נינטנדו | ||
|---|---|---|
| קונסולות נייחות | Color TV Game • Nintendo Entertainment System • Super Nintendo Entertainment System • נינטנדו 64 • נינטנדו גיימקיוב • Wii • Wii U • נינטנדו סוויץ' • נינטנדו סוויץ' 2 |  |
| קונסולות ניידות | Game & Watch • וירטואל בוי • גיים בוי • גיים בוי קולור • גיים בוי אדוונס • נינטנדו DS • נינטנדו 3DS | |
| סדרות דגל | סופר מריו • האגדה של זלדה • פוקימון • מטרויד • דונקי קונג • קירבי • Star Fox • יושי • ספלטון • F-Zero • קיד איקרוס | |
| אנשי מפתח בחברה | שיגרו מיאמוטו • סאטורו איווטה • סטושי טג'ירי • יושיהירו מורי | |
| שונות | Super NES Classic Edition • NES Classic Edition • Mii • דליפת המידע של נינטנדו • Game Freak • אמיבו | |
