לדלג לתוכן

Super Nintendo Entertainment System

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Super Nintendo Entertainment System
Sūpā Famikon
יצרן נינטנדו עריכת הנתון בוויקינתונים
יצא לראשונה 21 בנובמבר 1990 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעבד Ricoh 5A22 עריכת הנתון בוויקינתונים
מעבד גרפי SNES PPU עריכת הנתון בוויקינתונים
מדיה מחסניות ROM
יחידות שנמכרו 49,100,000 (נכון ל־31 במרץ 2022) עריכת הנתון בוויקינתונים
המשחק הנמכר ביותר Super Mario World
מודל קודם Nintendo Entertainment System עריכת הנתון בוויקינתונים
מודל אחריו נינטנדו 64 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Super Nintendo Entertainment System (ראשי תיבות: SNES), המכונה גם Super Nintendo או Super NES, היא קונסולת משחקים ביתית מהדור הרביעי שפותחה ויוצרה על ידי נינטנדו. הקונסולה הושקה לראשונה ביפן ב־21 בנובמבר 1990 בשם Super Famicom, ולאחר מכן בצפון אמריקה ב־1991 ובאירופה ב־1992.[1][2] היא הייתה היורשת של Nintendo Entertainment System והתחרתה בעיקר ב־סגה מגה דרייב של סגה.

פיתוח הקונסולה נעשה בחטיבת Nintendo Research & Development 2, שבראשה עמד המהנדס מסאיוקי אואמורה, שהיה קודם לכן מהדמויות המרכזיות בפיתוח ה־NES.[3] הקונסולה כללה יכולות גרפיקה וקול מתקדמות ביחס לדור הקודם, ובהן מצב התצוגה Mode 7, שאפשר לבצע סיבוב ושינוי קנה מידה של שכבות רקע וליצור אפקט המדמה עומק תלת־ממדי. משחקים מסוימים השתמשו גם בשבבי הרחבה שנכללו במחסנית המשחק עצמה, ובהם שבב Super FX, שאפשר בין השאר הצגה של גרפיקת תלת־ממד המבוססת על מצולעים.

המשחק Super Mario World, שנמכר גם בחבילות שכללו את הקונסולה, היה המשחק הנמכר ביותר עבורה, עם כ־20.6 מיליון עותקים.

לפי נתוני נינטנדו נמכרו ברחבי העולם 49.10 מיליון יחידות של ה־Super Famicom וה־SNES, וכן כ־379 מיליון עותקים של משחקים לקונסולה.[4] בכך הייתה הקונסולה לאחת מקונסולות המשחקים המצליחות בדורה.

פיתוח והשקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה־1980 החלה נינטנדו לפתח יורשת ל־Nintendo Entertainment System, על רקע הופעתן של קונסולות חזקות יותר, ובהן PC Engine של NEC ו־Mega Drive של סגה. את פיתוח החומרה הובילה חטיבת Nintendo R&D2 בראשות מסאיוקי אואמורה.

גרסת ה־Super Famicom היפנית של הקונסולה

הקונסולה הושקה ביפן ב־21 בנובמבר 1990 בשם Super Famicom. שניים ממשחקי ההשקה שלה היו Super Mario World ו־F-Zero.[5][6] בשנה שלאחר מכן הושקה בצפון אמריקה תחת השם Super Nintendo Entertainment System, וב־1992 החלה הפצתה באירופה.

במהלך שנות ה־1990 התחרתה הקונסולה בעיקר במגה דרייב. התחרות בין נינטנדו לסגה הייתה אחד המאפיינים המרכזיים של הדור הרביעי של קונסולות המשחקים, כאשר שתי החברות התחרו הן באמצעות חומרה והן באמצעות ספריות משחקים וזיכיונות בלעדיים.

השנים המאוחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לאחר הופעתן של קונסולות מהדור החמישי המשיכה נינטנדו להוציא משחקים עבור ה־SNES. בשנת 1994 יצא Donkey Kong Country, שהשתמש בגרפיקה שנוצרה מראש במחשבי Silicon Graphics והומרה לתצוגה דו־ממדית בקונסולה.

ייצור ה־SNES בצפון אמריקה הסתיים ב־1999. ביפן המשיכה נינטנדו לייצר את ה־Super Famicom עד ספטמבר 2003.[7]

ה־SNES מבוססת על המעבד Ricoh 5A22, המבוסס על ארכיטקטורת 16 ביט. מהירות הפעולה המרבית שלו היא כ־3.58 מגה־הרץ, אם כי בפועל מהירותו משתנה בהתאם לאזור בזיכרון שאליו הוא ניגש.

לקונסולה 128 קילובייט של זיכרון עבודה, נוסף על זיכרון המיועד למערכות הגרפיקה והקול. המעבדים הגרפיים שלה מסוגלים להציג עד 256 צבעים בו־זמנית מתוך לוח של 32,768 צבעים.

בקר המשחק של הגרסה הצפון־אמריקאית של ה־SNES

אחת מיכולותיה הגרפיות המזוהות ביותר של הקונסולה היא Mode 7. מצב זה מאפשר לסובב ולשנות את קנה המידה של שכבת רקע, וכך ליצור אפקטים של פרספקטיבה ועומק. הטכניקה שימשה בין השאר ב־F-Zero, Super Mario Kart ו־Pilotwings.

מערכת הקול של הקונסולה פותחה בשיתוף עם סוני, והייתה מבוססת בין השאר על המעבד SPC700. אחד המהנדסים שהיו מעורבים בפיתוחה היה קן קוטראגי, שלימים עמד מאחורי פיתוח ה־פלייסטיישן.

שבבי הרחבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מתכונות החומרה של ה־SNES הייתה האפשרות לכלול שבבי עזר בתוך מחסניות המשחק. הדבר אפשר למפתחים להרחיב את יכולות הקונסולה מבלי לשנות את החומרה הבסיסית שלה.

אחד המפורסמים שבהם היה Super FX, שפותח בשיתוף בין נינטנדו לחברת Argonaut Games. השבב שימש כמעבד עזר גרפי ואפשר ביצוע חישובים ששימשו בין השאר להצגת גרפיקת תלת־ממד מבוססת מצולעים.[8]

Star Fox, שיצא ב־1993, היה מהמשחקים הראשונים שהציגו את יכולות השבב. בהמשך נעשה בו שימוש גם ב־Stunt Race FX ובמשחקים נוספים. גרסה מתקדמת יותר של השבב, Super FX 2, שימשה בין השאר ב־Super Mario World 2: Yoshi's Island.

שבבי הרחבה נוספים ששולבו במחסניות מסוימות סיפקו יכולות כגון חישובים מתמטיים מהירים יותר, דחיסת נתונים ושיפור הביצועים במשחקים מסוימים.

ספריית המשחקים של ה־SNES כללה משחקים שפותחו על ידי נינטנדו לצד כותרים של חברות צד שלישי כגון קאפקום, קונאמי, Square ו־אניקס (שהתמזגו ב־2003 לחברת Square Enix).

ספריית המשחקים של ה־SNES כללה משחקים שפותחו על ידי נינטנדו לצד כותרים של חברות צד שלישי כגון קאפקום, קונאמי, Square ו־אניקס (שהתמזגו ב־2003 לחברת Square Enix). Super Mario World היה אחד משני משחקי ההשקה של ה־Super Famicom ביפן ונמכר בהמשך גם כחלק מחבילות שכללו את הקונסולה. משחקים בולטים נוספים כללו את The Legend of Zelda: A Link to the Past, Super Metroid, Super Mario Kart, F-Zero, Donkey Kong Country, Kirby Super Star, EarthBound, Chrono Trigger ו־Final Fantasy VI.

חלק ממשחקי הקונסולה המשיכו להימכר או לצאת מחדש גם לאחר הפסקת ייצורה. במהלך שנות ה־2000 הועברו מספר משחקי SNES ל־גיים בוי אדוונס, ומשחקים נוספים הופצו בהמשך באמצעות שירותי Virtual Console של נינטנדו ושירות Nintendo Switch Online.

ה־Super Game Boy, שאפשר להריץ משחקי גיים בוי באמצעות ה־SNES

בשנת 1994 הוציאה נינטנדו את Super Game Boy, מתאם בצורת מחסנית שאפשר להריץ משחקי גיים בוי באמצעות ה־SNES ולהציג אותם על מסך הטלוויזיה.[9]

המתאם אפשר להציג משחקים בצבע באמצעות ערכות צבעים שונות. משחקי Game Boy שתוכננו במיוחד לתמיכה ב־Super Game Boy יכלו לכלול צבעים מותאמים, מסגרות גרפיות ותכונות נוספות.

ביפן יצאה גם גרסה משופרת בשם Super Game Boy 2, שכללה בין היתר תמיכה בחיבור Link Cable למשחק מרובה משתתפים עם קונסולת Game Boy נוספת.

אביזרים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביזר בולט נוסף היה Super NES Mouse, עכבר שיצא לצד Mario Paint ושימש גם במספר משחקים נוספים. נינטנדו הוציאה גם את Super Scope, אקדח אור ששימש במשחקים תואמים.

ביפן יצא גם Satellaview, אביזר שאפשר לבעלי Super Famicom לקבל משחקים ותכנים באמצעות שידורי לוויין.

ה־Super Nintendo שווקה בישראל על ידי באג מולטיסיסטם.[10]

הקונסולה הופיעה גם בתוכנית הטלוויזיה זומביט, שעסקה במחשבים ובמשחקי וידאו. בין היתר הוצג בה המשחק Super Mario World.[11]

Nintendo Classic Mini: Super Nintendo Entertainment System

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה־Super NES Classic Edition משנת 2017, לצד שני הבקרים שלה

בשנת 2017 הוציאה נינטנדו גרסה מוקטנת של הקונסולה בשם Nintendo Classic Mini: Super Nintendo Entertainment System, שנקראה בצפון אמריקה Super NES Classic Edition. הקונסולה כוללת 21 משחקים מובנים ואינה משתמשת במחסניות המשחק המקוריות.[12]

המשחקים שנכללו במהדורות השונות של הקונסולה מפורטים בטבלה שלהלן. בכל מהדורה נכללו 21 משחקים, שמתוכם 16 היו משותפים לכל האזורים וחמישה היו שונים בין המהדורה היפנית למהדורות הצפון־אמריקאית והאירופית.[13][14]

המשחקים הכלולים בקונסולה הם:

משחק יפן צפון אמריקה אירופה
Contra III: The Alien Wars
Donkey Kong Country
EarthBound
F-Zero
Final Fantasy VI[15]
Fire Emblem: Mystery of the Emblem
Kirby Super Star
Kirby's Dream Course
The Legend of the Mystical Ninja
The Legend of Zelda: A Link to the Past
Mega Man X
Panel de Pon
Secret of Mana
Star Fox
Star Fox 2[16]
Street Fighter II Turbo: Hyper Fighting
Super Castlevania IV
Super Ghouls 'n Ghosts
Super Mario Kart
Super Mario RPG: Legend of the Seven Stars
Super Mario World
Super Mario World 2: Yoshi's Island
Super Metroid
Super Punch-Out!!
Super Soccer
Super Street Fighter II: The New Challengers

קבלה וביקורות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה־Super Nintendo זכתה לתגובות חיוביות לצד ביקורת על מגבלותיה הטכניות. המבקרים שיבחו את יכולות הגרפיקה והקול שלה, ובמיוחד את טכנולוגיית Mode 7, שאפשרה ליצור אפקטים של סיבוב, שינוי קנה מידה ועומק מדומה. עם זאת, נמתחה ביקורת על מהירות המעבד הנמוכה יחסית לזו של המגה דרייב, שהובילה להאטות ולהבהובים גרפיים בחלק מהמשחקים. בסיכום שנת 1991 של המגזין Electronic Gaming Monthly דורגה הקונסולה במקום השני מבין מערכות המשחקים שנבחנו, עם ציון ממוצע של 7.75 מתוך 10.[17]

במבט לאחור נחשבת ה־SNES לאחת מקונסולות המשחקים המשפיעות בדורה, בזכות ספריית המשחקים שלה והתרומה של משחקיה להתפתחות ז'אנרים שונים, ובמיוחד משחקי פלטפורמה ומשחקי תפקידים. באתר Nintendo Life הודגשו חשיבותה של הקונסולה בהתפתחות משחקי הווידאו הביתיים, יכולותיה הגרפיות וההשפעה המתמשכת של משחקיה.[18]

מכירות ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נינטנדו, נמכרו ברחבי העולם 49.10 מיליון יחידות של ה־SNES וה־Super Famicom וכ־379.06 מיליון עותקים של משחקים עבורן.[4]

משחקים רבים שיצאו במקור לקונסולה הופצו מחדש בדורות מאוחרים יותר של קונסולות נינטנדו. בספטמבר 2019 החלה נינטנדו להציע ספרייה של משחקי Super Nintendo למנויי Nintendo Switch Online, ובהמשך המשיכה להרחיב אותה במשחקים נוספים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Super Nintendo Entertainment System בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ 任天堂の歴史 1990~1993, Nintendo
  2. ↑ About Nintendo – Our History, Nintendo
  3. ↑ Masayuki Uemura, lead architect of the NES and SNES, has died at 78, Game Developer, ‏9 בדצמבר 2021
  4. 1 2 Dedicated Video Game Sales Units, Nintendo
  5. ↑ Super Mario World, Nintendo
  6. ↑ F-ZERO, Nintendo
  7. ↑ Nintendo to end Famicom and Super Famicom production, GameSpot, ‏30 במאי 2003
  8. ↑ Argonaut Software, Centre for Computing History
  9. ↑ Super Nintendo Accessories, Nintendo
  10. ↑ Super Nintendo, מגזין WIZ, ‏אוקטובר 1993
  11. ↑ זומביט – פרק 4, באתר YouTube, הפרק המלא מערוץ כאן חינוכית; המשחק Super Mario World מופיע החל מדקה 16:00
  12. ↑ Nintendo Classic Mini: Super Nintendo Entertainment System, Nintendo
  13. ↑ Nintendo Classic Mini: Super Famicom With 21 Titles Included, Nintendo, ‏27 ביוני 2017
  14. ↑ Nintendo announces the Nintendo Classic Mini: Super Nintendo Entertainment System, Nintendo, ‏26 ביוני 2017
  15. ↑ המשחק יצא במקור ביפן בשם Final Fantasy VI, אך בצפון אמריקה הופץ בשם Final Fantasy III. גם במהדורות הצפון־אמריקאית והאירופית של ה־SNES Classic נכלל המשחק תחת השם Final Fantasy III. Nintendo announces the Nintendo Classic Mini: Super Nintendo Entertainment System, Nintendo, ‏26 ביוני 2017
  16. ↑ המשחק פותח במקור עבור ה־SNES בשנות ה־1990, אך לא יצא לאור באותה תקופה. הכללתו ב־SNES Classic Edition בשנת 2017 הייתה הפצתו הרשמית הראשונה. Nintendo Classic Mini: Super Famicom With 21 Titles Included, Nintendo, ‏27 ביוני 2017
  17. ↑ Electronic Gaming Monthly's Top 10 Game Systems of 1991, Defunct Games
  18. ↑ Hardware Focus – Super Nintendo, Nintendo Life, ‏22 באוגוסט 2007