לדלג לתוכן

טייסת 103

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טייסת 103
סמל הטייסת
לאט לאט אנחנו ממהרים
פרטים
כינוי "טייסת הפילים"
כינוי עבר "הפיל המעופף"
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך חיל האוויר הישראלי
סוג מטוסי תובלה
בסיס האם בסיס נבטים
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות מאי 1948 – הווה (כ־78 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות מלחמת העצמאות עריכת הנתון בוויקינתונים
נתוני היחידה
ייעוד תובלה אווירית, הצנחת כוחות
ומטענים, מיוחדים, הנחתת ציוד מגובה נמוך.
כלי טיס C-130J סופר הרקולס ("שמשון")
כלי טיס בעבר C-130 הרקולס ("קרנף"), נורד, דקוטה, C-46 קומנדו, DC-5, ‏B-17, קטלינה, "בריסטול בופייטר", "דה הבילנד דראגון ראפיד", מוסקיטו 16.PR, הדסון, UC-64A נורסמן, בוננזה, מסוקי הילר 360
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מטוס נורד 2501 נוראטלס מס' זנב 4X-FAK מטייסת 103, בשדה גאטוויק בלונדון בשנת 1968
מטוס הרקולס של טייסת 103 בעת תרגיל באנגליה, 1998
מטוס שמשון-C130J של טייסת 'הפילים' בחיל האוויר הישראלי

טייסת 103, המכונה גם "טייסת הפילים", היא טייסת תובלה בחיל האוויר הישראלי. הטייסת מפעילה כיום מטוסי תובלה מסוג סופר הרקולס C-130J "שמשון".

הטייסת הוקמה ב־2 יולי 1948 בבסיס רמת דוד, כטייסת תובלה והפצצה. בעת הקמתה היו בה שלושה מטוסי דקוטה שהועברו מטייסת א' ומטוס דאגלס DC-5 אחד. בימים לאחר מכן צורף לטייסת מטוס דה הבילנד מוסקיטו לצילומי אוויר ובאוגוסט 1948 נוסף לה גף של ארבעה מטוסי תקיפה בופייטר.[1] מטוסי ה"בופייטר" וה"מוסקיטו" נרכשו בבריטניה על ידי עמנואל צור. בטייסת שירתו 12 אנשי צוות אוויר שבהם רק ישראלי אחד.

בתחילת המלחמה עסקה הטייסת בתובלות של לחזית הדרום המונתקת, ובתובלת אזרחים ולוחמים אל המנחתים בדורות ונבטים. לאחר ההפוגה הראשונה השתתפה הטייסת הפצצות אוויריות על יישובים ערביים באזור משמר הירדן, קונייטרה ודמשק. מטוסי הדוטה שימשו כמטוסי הפצצה על ידי הטלת הפצצות ידנית מהדלת שבחלקו האחורי של תא הנוסעים.[1]

במבצע יואב בין 15 ל-22 באוקטובר 1948, השתתף זוג מטוסי בופייטר מהטייסת לצד שלושה מטוסי ספיטפייר בתקיפת שדה התעופה אל-עריש. אחד ממטוסי הבופייטר נפגע מאש נ"מ במנועו השמאלי ונחת נחיתת אונס בעקרון. ב-20 באוקטובר השתתפו שני מטוסי בופייטר בתקיפת משטרת עיראק סווידאן. במהלך התקיפה נפגע אחד המטוסים מאש נ"מ עזה שנורתה לעברם. המטוס הפגוע התרסק בחולות אשדוד, ושרידיו נתגלו ב־1995.[1]

לאחר סיום מלחמת העצמאות נסגר להק תובלה אווירית ומטוסי התובלה הכבדים רוכזו בטייסת 103. ב-5 במאי 1949 נסגרה טייסת 106 ומטוסי ה-C-46 קומנדו שלה וחלק מצוותי האוויר הועברו לטייסת 103. יתר צוותי האוויר הועברו לחברת אל-על.[1]

ב-30 במאי 1949 עברה הטייסת לבסיס תל-נוף וחזרה לפעילות ב-1 ביולי.

במאי 1951 החל מיסוד שיטתי של הטייסות ומשימותיהן. נקבע כי טייסת 103 תהיה טייסת התובלה הבינונית והכבדה. מטוסי הבוננזה הקלים הועברו לטייסת 100, ומטוסי דה הבילנד דראגון ראפיד הבינוניים של טייסת 100 הועברו לטייסת 103.[1]

בשלהי שנת 1950 החל שיתוף הפעולה עם יחידת הצנחנים, שהטייסת נועדה להצניח.[1]

באוקטובר 1951 עברה הטייסת מתל-נוף לשדה שמואל (לימים בסיס חצור). ביולי 1952 הוחזרה הטייסת לתל-נוף והוכפפה למפקד בסיס אחזקה אווירי 22 (לימים יא"א 22). כפיפות זו נשמרה עד למרץ 1955 אז הועברה למפקד תל-נוף.[1]

ב-23 ביולי 1954 קלטה הטייסת את שלושת מטוסי ה-B-17 של טייסת 69 שהודממה. קליטת המטוסים הייתה מתוך מגמה להפעילם רק בחירום, ואלה שהו בטייסת עד אפריל 1956 עת הוחזרו לטייסת היהלום.[1]

במסגת עסקה לרכישת מטוסי קרב מצרפת בספטמבר 1955, התנו הצרפתים את העסקה ברכש שלושה מטוסי נורד 2501 נוראטלס. בנובמבר 1955 נקלט הגיע מטוס הנורד הראשון בטייסת, והזוג הנוסף הצטרף בינואר 1956.[1]

באמצע 1956 השאיל חיל האוויר הצרפתי לחיל האוויר הישראלי 10 מטוסי C-47 דקוטה על מנת להגדיל את מספר מטסי התובלה בחיל לקראת מבצע קדש. המטוסים הוטסו לישראל בשתי קבוצות ב־11 באוקטובר וב־23 באוקטובר במסגרת מבצע אביבה, ושימשו להצנחת כוחות במהלך המלחמה. לאחר המלחמה הוחזרו המטוסים לצרפת.[2]

בפתיחת מבצע קדש ב-29 באוקטובר 1956 ביצעה הטייסת בגיחה של 16 מטוסי דקוטה שהטיסו את לוחמי גדוד 890 של הצנחנים אל צניחתם במעבר המיתלה. הטייסת השתתפה גם בהסטה לא-טור ב-2 בנובמבר. 7 מטוסי דקוטה מהטייסת, ועליהם כ-100 צנחנים מחטיבת הצנחנים 202, המריאו מתל-נוף והצניחו את הכוח בא-טור. לאחר ההשתלטות על השדה החלה הרכבת האווירית של מטוסי נורד ודקוטה מהטייסת לתיספוק ותובלת לוחמים נוספים.[1]

ב-10 בנובמבר 1956 קלטה הטייסת זוג מסוקי הילר 360 שהיו מוצבים משנת 1951 בטייסת 100, וזוג מסוקי סער אמריקאיים מסוג סיקורסקי S-55, שהגיעו לישראל שבוע קודם לכן. המסוקים נקלטו בטייסת במסגרת גף ייעודי שהוקם לצורך כך. ב-25 ביולי 1957 קלט הגף בטייסת מסוק אלואט 2 שנתרם על ידי יהודיה מצרפת. קיומו של גף המסוקים עד לפתיחתה של טייסת 124 כטייסת מסוקים הראשונה ב-1 בינואר 1958.[1]

ב-15 במאי 1963 הוקם גף נפרד של הטייסת בבסיס לוד ובו חמישה מטוסי סטרטוקרוזר ("ענק") מדגם אזרחי שנרכשו בארצות הברית, וזוג מטוסי דקוטה. גף זה הפך ל"טייסת 120" ב-1 ביולי 1964.

במהלך מלחמת ששת הימים שימשו מטוסי הנורד של הטייסת לסיורים במטרה לזהות כלי שיט עוינים, משימות קשר, הנצחת סיוע לכוחות השגה ופינוי פצועים. אחדים ממטוסי הטייסת פרסו מבסיסם הקבוע בתל נוף לבסיס סירקין. בצהרי 5 ביוני 1967 תקפו ארבעה מטוסי האנטר של חיל האוויר המלכותי הירדני את השדה והשמידו מטוס נורד של הטייסת לצד מטוס פייפר.[3]

ב-15 באוגוסט 1974 עברה הטייסת מבסיס תל-נוף לבסיס לוד,[3] שהפך לבסיס מטוסי התובלה הכבדה והבינונית.

במחצית השנייה של שנות השבעים הוסבה הטייסת למטוסי C-130 הרקולס ("קרנף"), ומטוסי הנורד הוּצאו משירות. האחרון שבהם הועבר למוזיאון חיל האוויר באפריל 1978.[3]

באוגוסט 2008 עברה הטייסת למשכנה החדש בבסיס נבטים, לאחר שבסיס לוד נסגר.

באוגוסט 2013 נסגרה הטייסת. צוותי הטיסה והמטוסים נקלטו בטייסת אבירי הציפור הצהובה (131).[4]

באוקטובר 2013 סיימו שלושה מטייסי טייסת 103 את הכשרתם בהטסת מטוס הסופר הרקולס בבסיס חיל האוויר האמריקאי בליטל רוק, ארקנסו ושבו לישראל כדי לאמן טייסים נוספים המיועדים לטייסת.[5]

ב-18 בדצמבר 2013 נפתחה הטייסת מחדש בבסיס נבטים, למפקדה הראשון מונה סגן-אלוף אורי שאקי.[5]

ב-9 באפריל 2014 החל עידן מטוס סופר הרקולס C-130J ("שמשון") בטייסת.

מפקדי הטייסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שםתקופת כהונההערה
קלוד דיובאל1948
דניאל רוזין1948
סם בושס1948
דניאל קרביט1949
פול קדרנובמבר 1949 – פברואר 1950לימים ראש להק ההדרכה
שלמה להט (לנדאו)פברואר 1950 – מאי 1950לימים סגן מפקד חיל האוויר ומנכ"ל חברת אל על
יעקב אבישרמאי 1950 – דצמבר 1950
שמואל וידיליסאפריל 1951 – ינואר 1952
יהודה ארבל (פופקו)1952–1954
פול קידר1954 – ינואר 1955
נתן נבות (נוביק)ינואר 1955 – 1957
חגי אגמון (הוגו אלפרשטיין)1957–1960
משולם (שוליק) ספיר1960–1963
יוסף עופר1963–1966
יהודה ארבל (פופקו)1966כהונה נוספת
יעקב שבתאי1966–1967מלחמת ששת הימים
עודד בנימיני1967–1969
יצחק ברקן1969–1971מלחמת ההתשה
דוד פורת1971
אלי מור1971–1974מלחמת יום הכיפורים
אבינועם מימון1974–1976
יורם שחר1976–1978
נתן דביר1978–1982
דרור כפיר1982–1984
עמוס פארן1984–1986
יעקב (יוקי) בראור1986–1988
יצחק (איקה) ברנדט1988–1990
שוקי בונס1990–1992
אמיר השכל1992–1994לימים ראש להק כוח האדם
עמוס קובץ1994–1996
שמואל (לולי) גוטשל1996–1998
דניאל שלייפר1998–2000לימים מפקד ביס חיל האוויר לוד ומפקד היחידה לשיתוף פעולה
אודי בר-עוז2000–2002לימים מפקד בסיס חיל האוויר לוד
עדן אטיאס2002–2004לימים מפקד בסיס נבטים
גדי קופרמן2004–2006
ליהוא הכהן2006–2008לימים מפקד בסיס נבטים
מיכה סברסקי2008–2010
ינון 2010 – אוגוסט 2013 מפקדה האחרון של הטייסת, בעת סגירתה כטייסת "קרנפים"
אורי שאקי דצמבר 2013 – 2015 מפקדה הראשון של הטייסת בעת פתיחתה מחדש,

עם מטוסי ה"שמשון"

יואב 2015–2018

(מקורות למידע בטבלת המפקדים:[6][5])

סמל הטייסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הטייסת עוצב על ידי אנשי מח"ל ששירתו לפני כן בהודו ובאפריקה ושם פגשו פילים ששימשו כחיות משא, דימוי מתאים לטייסת תובלה.[7]

סמלים נוספים בטייסת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אורי דרומי, מכיסא הנווט, מבצעים בהם השתתף המחבר בטייסת הפילים, הוצאת פילוש, 2019

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טייסת 103 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 הראל וערן דובדבני, ‏מורשת טייסת הפילים - עשור ראשון 1948-1958, באתר "מרקיע שחקים", 31 ביולי 2021; בח"א 27 – 1965–2007, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2008, עמ' 14–17
  2. ↑ אבינעם מיסניקוב, ‏מבצע "אביבה", באתר "מרקיע שחקים", 2 בינואר 2021
  3. 1 2 3 אבינעם מיסניקוב, ‏מטוסי הנורד בחיל האויר, באתר "מרקיע שחקים", 14 בספטמבר 2024
  4. ↑ שתי טייסות הקרנף התאחדו, באתר ערוץ 7, 10 באוגוסט 2013
  5. 1 2 3 US, Israel, hone partnership over C-130J, באתר בסיס חיל האוויר האמריקאי ליטל רוק (אנג'), 7 בנובמבר 2013
  6. ↑ אבינעם מיסניקוב, ‏טייסת 103, באתר "מרקיע שחקים", 31 ביולי 2021 – תמצית פרטי הטיייסת ורשימת מפקדים
  7. ↑ לא על הסמל לבדו, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 187, 21 ביוני 2009